הרים - אתר האופניים הגדול בישראל

כתבות > מדור טיולים בחו"ל
עד כמה החום משפיע על הרכיבה שלך?

   לא רוכב/ת ביולי אוגוסט!
   רוכב/ת בשעות הערב המאוחרות
   רק עם זריחת החמה
   החום לא עוצר אותי
 
 

מסע אל היופי
מאת:  שאולי כהן לאתר של שאולי כהן
27/12/2008, 19:45
תמונה קבוצתית
                

   

 הדרך הצבאית 
הדרך הצבאית (Tetri Aragvi) היא דרך העולה לקווקז הגבוה ומחברת בין גיאורגיה לרוסיה. זוהי אחת מדרכי הנוף היפות בגיאורגיה, הנמצאת לאורך נחל Aragvi, במחוז Mtskheta-Mtvanet.
לפני שהדרך נכבשה לכביש, בראשית המאה ה-19, היא הייתה משעול הררי צר, שנשמר על ידי שבטים הנאמנים למלך גיאורגיה, באמצעות מגדלי שמירה שנבנו לאורכו.
בוקר. אוויר קר, שלג על פסגות ההרים הנישאים מעלינו. יוצאים ברכיבה ממש מפתח המלון הנוף מהמם. הרים מכוסים בירוק אחיד כמו יד גדולה פרשה עלהם צעיף ענקי.
את הירוק הזה חורצים ערוצי נחלים ובהם שלוגיות לבנות בוהקות באור השמש שמידי פעם מזהירה ביינות לעננים. עוד לפני שהתחלנו לרכוב התחלנו לצלם. פה ושם עדר סוסים מקשט את המדרון הירוק.
מגיעים למונומנט, שימנו מביים את האופנים של כולם כדי לצלם בזוויות מדהימות אל מול הנוף שלא מתרגלים אליו.
מונומנט "אחוות העמים" נמצא מספר ק"מ אחרי גודאוורי ומעט לפני מעבר ג`ווארי, בצד שמאל, על קצה המצוק המשקיף על נהר אראגבי. המבנה העגול שגגו קרס, נבנה ביזמת הרוסים ב- 1983. הציורים שבו צוירו על אריחים ומבטאים סצנות מיתולוגית, סיפורי ציד, לוחמים של שני העמים ועוד. הציורים הציבעונים יפים ושווים עצירה, הרי הקווקז המושלגים מעלינו, הנהר שלרגלי המונומנט מתחתינו ואפילו קפה קטן בישלנו.


 ממשיכים צפונה אל העירה קאזבגי 
ממשיכים צפונה. הדרך ברובה רחבה ונוחה לרכיבה מידי פעם מכונית חולפת. עכשיו אפשר לפתח מהירות או לחילופין לרכב בנחת בדאבל, אגב שיחה. עוברים דרך הכפר סיוני שבו כנסיה שהייתה סגורה. הפסקת קפה קצרה וממשיכים לרכוב עד לעיירה קאזבגי מהלך 43 ק"מ מגודאורי .
העיירה קאזבגי (Kazbegi), נקראת על שם קאזיבק צ`ופיקשווילי (Kazibek Chupikasvili), ששימש גובה המסים מעוברי האורח במעבר בבקעה זו ותרם רבות לפיתוחה. העיירה, השוכנת בגובה 1700 מטר, יושבת במעין אמפיתיאטרון טבעי המוקף בהרים והיא העיר הצפונית ביותר בדרך הצבאית. קאזבגי משמשת נקודת יציאה לטרקים לעמק טרוסו, עמק סנו, קניון הנחשים וכנסיית גרגאתי. רכס הרי קאזבק מתנשא מעליה לגובה 5036 מ והוא מהגבוהים שבהרי אירופה.
בלב העירה זורם נהר TREGI מצידו השני של הנהר הכפר גרגאתי שמעליו על גבעה רמה נישאת כנסיית גרגאתי טריניטי.
עוד כמה דיוושים ואנו ברחוב הראשי של העיירה. הרבה זוגות עיניים מביטות בתמיהה על קבוצת הרוכבים הצבעונית משהו, שחדרה כך לפתע אל שיגרת חייהם.
עולים בשביל לבית של שרונה-Sharona Guest House
שער הברזל נפתח ואנחנו ניכנסים לחצר פנימית גדולה ומרוצפת. אחרי יום רכיבה ארוך בעלת הבית מקבלת את פנינו בחיוך ובסינר על מותניה -שרונה, אשה צעירה ושני ילדיה המתבגרים, מנהלת כאן יחד עם אמה את המקום. למעשה זהו הבית שלהם. הם גרים בחדרים שבקומה התחתונה והאורחים, כלומר אנחנו מקבלים את החדרים בקומה העליונה. שם גם חדר האכל והמטבח.
שרונה אישה נימרצת ופעלתנית שעושה הכל הכי טוב שהיא יכולה ותמיד עם חיוך. אתה מרגיש שהיא נותנת באמת ואיכפת לה שיהיה מספיק לכולם, שתהיה מרוצה.
בכל רגע נתון היא עובדת. אופה, מבשלת, מסיקה את התנור, מנקה, ובודקת שהכל מתקתק.
התנאים כאן בסיסים אבל נקי ונעים. החשמל לא תמיד מצוי כאן. בערב הראשון אחרי כולם-(כי תמיד אני אחרון) ניגמרו המים החמים ושרונה מציעה לי להתקלח במקלחת הפרטית-כשאני ניכנס אני נדהם לגלות פיילה גדולה של מים חמים ובתוכה משפך למזיגת המים על הגוף. מזמן לא נהנתי כלכך ממקלחת. הכל כאן עבודת יד, בחצר התנור מוסק בעצים. הלחם הנאפה וריחו המשגע את כולנו ,המרק והפשטידות, הירקות הנחתכים. הכל טרי וטעים כמו בבית ואנחנו כבר מרגישים בבית, עוזרים להגיש, לערוך שולחן, לנקות. את הערב מעבירים עם קפה, עוגות, יין וחוויות שכבר צברנו בטיול הזה ובאחרים

מונומט האחווה גאורגיה רוסיה
מונומט האחווה גאורגיה רוסיה

 כנסיית צמינדה סאמדה (Tsminda Sameda) "השילוש הקדוש", 
רק אחה"צ כשהערפילים שעטפו כל הבוקר את ראשי ההרים מתפזרים ולאחר מנוחת צהרים שתרמה לחידוש הכוחות אנו מתחילים את הטיפוס לכנסיה השוכנת בגובה 2170מ'.
הטיפוס קשה, כ 530 מ' טיפוס מצטבר בשביל מתפתל לאורך 5 ק"מ, חלקה של הדרך בחורש. פעם קר פעם חם אבל לרוב מקסים. בתי הכפר הופכים לקטנים יותר אחרי כל פיתול והעננים קרובים וזהובים ככל שעולים. היופי המיוחד הזה עושה את הדיווש המאומץ לקל יותר.
כדי להגיע לכנסיית גרגאתי טריניטי (Gergeti Trinity Church), הידועה גם בשם כנסיית צמינדה סאמדה (Tsminda Sameda) "השילוש הקדוש", יוצאים מהחניון של העיירה צפונה, במזלג ליד המזרקה והעמוד השחור, פונים שמאלה עד לגשר, חוצים את הנהר ומיד פונים שוב שמאלה לדרך המתחילה בכפר גרגאתי (Gergeti). בהצטלבות הראשונה בתוך הכפר, פונים ימינה אל השביל העולה.
כשאנו יוצאים מהכנסייה האור הרך של השמש הנוטה לשקוע מזהיב את צריחיה. מתחתינו משייטים באיטיות עננים לבנים צמרירים גם הם ניצבעים בזהוב אדמדם. בתי הכפר מבצבצים רחוק למטה. קריר, ועוד כשעה יתחיל להחשיך. מתכוננים לירידה, לכולנו ברור שזו, תהיה קשה ומאתגרת אך גם טומנת בחובה הנאה גדולה וחלילה גם אפשרות להתרסקות. ארז מבקש לרכוב בזהירות. זה הזמן להתמגן, למי שעדיין לא. אני מרגיש איך הדריכות עולה בתוכי מחליט לעצמי ליהנות אבל גם להיזהר שלא להיסחף תרתי משמע בירידות.
אני שולף בזריזות סט אלן בודק חיזוק ברגים, מחליף את מישקפי השמש "במישקפי חושך"-מישקפי מגן שקופות - שכן כבר שעת דימדומים. מהדק את רצועות מגיני הידיים, רוכס עד למעלה את מעיל הרוח הדק ויוצא. עכשיו השביל פנוי. המהירות גוברת, הגוף נשען לאחור, חותך את האויר כמו תער- האוויר הקר נעים בפנים. מישקפי המגן מעט רוטטות, אבל חוסמות את האבק או כל אבן שיכולה לקפוץ, במיוחד כאשר אני חולף על פני רוכבים שירדו לפני. אני מקפיד לבחור קו רכיבה, מנסה מבעוד מועד לקרוא את חריצי השביל. מאט בפיתולים מגביר מהירות בישורת. פה ושם מקפיץ גלגל מעל תלולית או חריץ שכמו במפתיע צצים ונהנה מכל שניה. פתאום איך שאני יוצא מפיתול מגיח מולי טנדר ענקי השועט במעלה השביל. כנראה בגלל כיוונה של הרוח ורחש הצמיגים לא שמעתי אותו צופר, למזלי אני מצליח להאט ולהיצמד לדופן קיר הסלע שמימין. הוא עובר בלי לראות אותי בכלל, תוך שמעלה ענני אבק. עכשיו הוא כבר בשביל שמעלי ואני שומע אותו צופר, אבל גם דוהר.וחושב על חברי הרוכבים שמאחור, שרק יעבור גם אותם בשלום. ממשיך בדהירה למטה כל הנוף כמו מתקרב אלי. בתי הכפר גרגאתי כבר מולי ומתחתי. משהוו בירידה הזו מזכיר לי טיסה. עכשיו אני לקראת נחיתה, זה השלב שצריך להיזהר יותר. עוד פיתול, עוד שניים ואני גולש בישורת האחרונה של השביל. מחכים, כולם מגיעים עם חיוך גדול על הפנים והמבטים שאומרים וואו איזה כף -5 ק"מ של ירידה מדהימה בנוף משגע.
בנקודה זו אנו מתחלקים לשתי קבוצות. אלו שירדו אל הכפר בדרך הראשית, ואנחנו שנמשיך בסינגל קצר עד לכפר. הסינגל, הפתעה, כמו צימוק שבעוגה. צר וכולל מדרגות סלע, בעצם מין שביל רועים המקצר את הדרך לכפר טריאנתי. אני סוגר בסוף את טור הרוכבים. הקטע האחרון שלו עובר בין בתי הכפר מזגזג בין החצרות כשלפתע הם נעלמים מעיניי. אני עוצר מנסה להבין היכן יכלו לפנות. מחליט להמשיך לבדי ישירות אל הרחוב המרכזי בכפר בטוח ששם כבר אפגוש אותם.
אני ממשיך בדהירה בשביל הצר מחפש את הדרך הרחבה יותר שתיקח אותי למרכז הכפר חותך שמאלה חזק, בחיבור של השביל לדרך הרחבה, ומוצא עצמי בתוך עדר פרות -חריקת הצמיגים מחרידה את עדר הפרות שכמו ים סוף נחלקות אל שני צידי הדרך,ואני חולף בתוכם מספיק לקלוט את מבטה המופתע של הרועה הקשישה

הירידה
הירידה

 היום השלישי-טיפוס להר צאוחבי 
אנו יוצאים ברכיבה מהעיירה קאזבקי כשכל שאר ציודנו מועמס על משאית. עם בוקר נפרדנו משרונה ובני ביתה שהיו לנו ביומיים האחרונים לבית. מנופפים לשלום לשכנים שברחוב ולבעלי החנויות שכבר מכירים אותנו.
האוויר הקריר מעורר. הרגליים כבר מדוושות במרץ ובקלילות על הכביש הראשי - דרומה. 5 ק"מ ואנו פונים שמאלה אל עמק סנו. חולפים במישור ע"פ כפרים קטנים. בצידי השביל אבני סלע ענקיות שעוצבו בהם פנים ודמויות ביד אומן .. מכאן מתחיל טיפוס מתון וארוך בשביל הרים לאורך המצוק. כככל שאנו מתקדמים לאורכו המצוק שמימין לשביל נעשה תלול יותר. בתחתיתו נחל זורם ברוגע ומימו שקופים, מהעבר השני הרים בעלי פסגות מחודדות. אני משתדל לרכוב בצידו שמאלי של השביל רחוק משפת המצוק. הרכיבה בעלייה מתונה וממושכת כ - 6 ק"מ עד לכפר דג'וטה.
הנוף המדהים הזה כמו פותח משהו בגוף וכנראה גם בלב. רווחים ניפתחים בין הרוכבים. שקט. כל אחד ומחשבותיו. הרגליים כמו מדוושות מעצמן בקצב קבוע.
מידי פעם חולפים אחד ליד השני, לפעמים כשגלגל קידמי נושק לרגע לגלגל אחורי - חיוך. עכשו יש לי זמן להרהר הירהור רגוע, אני נזכר בדברים שכתב לנו אדר – מנהל הטיול, בשלבי ההכנה. בין כל ההכנות הלוגיסטיות, נתבקשנו לחשוב מה מביא כל אחד מאיתנו לטיול כשהכוונה היא לא לפריט זה או אחר, אלא, למשהו מתוך עצמנו

" חשוב לעצור לרגע את קלחת ההכנות, ולחשוב כל אחד לעצמו למה אני יוצא לטיול? מה אני רוצה? ואיך אני יכול לתרום להצלחתו? אנחנו חבורה נפלאה של אנשים, הרפתקנים, שאוהבים לרכוב וליהנות, סקרנים, סובלניים. בד"כ, מניסיוני, מה שעושה את ההבדל בין טיול מוצלח לפחות מוצלח הם: האווירה, הצחוקים, העזרה, החברות, והמנוחה מהריצות של היומיום והסבלנות.
לעיתים, בטיולים כאלו האופניים הופכים זניחים, ככלי בלבד, שעוזר לנו להגיע אל החוויה, אל מקומות מדהימים או אל ריגושים ואקסטרים- אבל הם לא בהכרח הדבר הכי חשוב! חשוב לי שנעצור כולנו לרגע, אולי ננצל את הימים הקורבים ע"מ לחשוב איך אני תורם לקבוצה, איזה כישורים אני מביא, ואיך אני נותן לאחרים את המרחב שלהם.
בואו ננסה להתרגל לקצב של הטיול שהוא גם חופש והזדמנות מעולה לנוח קצת ולהירגע. בואו נעצור כדי להתרגל לקצב הפנימי של גיאורגיה, עם ומדינה, שבה לא ממהרים לשום מקום (חוץ מעל הכבישים). כדאי לנו, לאגור מעט יותר סבלנות מביום יום (בפקק באיילון), לנצל את הטיול ליצירת קשרים חדשים והעמקת הישנים, להיכרות עם התרבות הנפלאה והנופים המדהימים של גיאורגיה והקווקאז"
אניחושב על המילים ויודע שבטיול הזה הירגשתי כמה זה נכון
אולי כאן המקום לעשות הכרות קצרה עם חברי הקבוצה. מזה כ -3 שנים אנו רוכבים יחד בארץ עשרות טיולים ואלפי ק"מ של הנאה חברות זיעה וחוויות. קבלו את שימעון איילון הלא הוא שימנו ואת אילן ביגן, צמד חמד של רכוכבי על (חובבי עליות ) 100 על 1000 כלומר מאה מ' גובה על 1 ק"מ רכיבה. צמד הבדחנים הזה יכול לרכוב ולצחוק יחד שעות ולהצחיק את כל מי שסביבם. אילן בעל הטמפרמט החם, שבכל עליה שואל בחיוך:"חבר'ה מה זה כאן קייטנה? רוכב ומצלם ללא הפסקה. לא בדיוק בסדר הזה ובדרך כלל בו זמנית. לא ברור איך, אבל הבחור מפיק תמונות מדהימות של צילומי פרחים וטבע בכמות של 100 תמונות לק"מ ועוד משיג את כולם.
שימנו. חובב אבטיחים מושבע, מפליא בכל ערב בסיפוריו שעיקרן.. בואו נאמר "עיניני זוגיות מורכבים"
אחרהם מגיע בדרל כלל יהודה.פ הידוע בכינויו ד"ר פרגות –סוג של פרחים שגדל רק בטיולי הקבוצה ,אולי, אבל תמיד מענין לשמוע את הסבריו בכל מה שקשור לטבע לשטח ולחיים בכלל.
והנה מגיעה לילאן. הרוכבת המופלאה של הקבוצה, אישה מדהימה ללא גיל, שיש לה דעה וענין בכל מה שזז וזה בדרך כלל מצחיק וחינני. תמיד אפשר לדבר איתה אפילו באמצע בעליה שלא ניגמרת, תוך שהיא לא חולפת על פניך בקלילות.
סר פיטר הלא הוא ערן. המארגן הרישמי של כל הדברים הטובים בקבוצה כולל הטיול הזה. ואחרון תמיד מאסף את טור הרוכבים איציק "טיפ" שדואג שלא יהיה אחרון מלבדו ואם צריך ימצא פתרון לכל בעיה טכנית שרק תצוץ.
כמעט תמיד לידו-תמי הלא היא "טיפה" הרוכבת האוטימטיבית שלא מוותרת על אף ק"מ והיחידה שעושה את כל הקטעים , גם הטכניים והקשים. נחום שהצטרף אלינו לאחרונה ושמחנו להכיר.
וכמובן ורד ורוני שתי רוכבות למחצה – כלומר רוכבות על האופניים וגם על הג'יפ המלווה. שדאגו לצ'פר אותנו במים והחטיפים בקטעים הקשים ואם שכחתי מישהו-איתו הסלחיה שכן חייבים להמשיך לרכוב..

מגיעים לכפר דג'וטה אוסף בתים הבנוים משילוב של עץ, אבן, פחים וכל חומר מצוי אחר. כולם בנויים על צלע ההר כשנחל שוצף משמש כמקור מים לאדם ולבעלי החיים. המהוים מקור פרנסה. אנשים פשוטים שחיים בטבע. בין הבתים והחצרות שבילים בוץ צרים והצמחיה הירוקה והפורחת טיבעי, עוטפת את הכל ומתערבבת עם חלקות הירק הקטנות. היום כנראה הוא יום השוק-שתי מכוניות מיסחריות גדושות בסחורה שהגיעו מהעיר מציעות מיני מצעים וכלי בית הפרושים על העשב. נשים בוחנות אותם מתיעצות אישה עם חברתה ומנהלות מקח וממכר עם הסוחר. מסתבר שאומנות המכירה והקניה זהה בכל מקום, בכפר נידח בצפון הרי הקווקז, כמו גם בחנות הבגדים הממותגים בקניון עזראלי. אנו מחנים את אופנינו על כר הדשא בחסותו של הג'יפ המלווה, ופונים להליכה רגלית בשביל עיזים אל מרומי הר הצ'אוחבי. כאן בגובה של כמעט 3000 מ' יש לאוויר איכות אחרת. דלילות החמצן מורגשת. ומי שרגיש כמוני מרגיש כמו אחרי 2-3 כוסות בירה יותר מידי. משהו בשיווי משקל לא בדיוק מפוקס. מעין תשישות נעימה. פיסגת ההר. ערפילים שכמו חוטי סוכר-של "שערות סבתא" גולשים מטה והופכים לענן. שקט.
שלווה לא רגילה וחוסר אוויר גורמים לנו להתישב על מיקבץ של סלעים. מי יחד, מי יחד עם עצמו. רגע מיוחד ...
יורדים חזרה לכפר. הפתעה. את ארוחת הצהרים נעשה בביתה של "דליה". הזדמנות פז להכנס לבית בכפר הנידח והקטן הזה. למעשה שני חדרים. חדר מיטות וחדר נוסף בו שולחן אוכל וכמה כלים. כדי לעבור מחדר לחדר צריך לצאת החוצה. המטבח במבנה אחר וברז המים בחוץ, לידו מתקן עץ ליבוש כלים. דליה עורכת כלים נאים על שולחן האוכל המכוסה במפה ציבעונית, משדרגת לנו את הארוחה ביוגורט עם דבש מעשה ידיה ומוזגת תה חם וריחני לכל מי שמושיט כוסו..בעבר שהתה כעובדת זרה בארץ והיא נהנת להפגין את מעט עברית שיודעת. נירגשת מנוכחותינו היא מנסה לענות על כל שאלה שמסקרנת אותנו. משאירים בידיה גלויות עם נופי הארץ ומעט כסף שנאותה לקבל רק אחרי הפצרות רבות. חוזרים אל האופנים ודוהרים כל הדרך במורד – אני ניזהר אבל בעיקר נהנה. בדרכנו חזרה פוגשים קבוצת רוכבים ישראלים עם מדריך מקומי, מרגש להחליף חוויות, אינפורמציה ואיחולים למזג אוויר נוח. חוזרים לכביש שם מחכה לנו המיניבוס שיקח אותנו דרומה על הדרך הצבאית אל מלון קטן בכפר ליד גדאורי.

למחרת יוצאים מיזרחה מהלך נסיעה של כשעתיים אל קוואשטי. מתחילים לרכוב מקוושטי לכיוון הכפר טיאניתי. לאחר ביקור קצר בכפר נרכוב באזור גומבורוס קאדי לכיוון העיירה סאגרג'ו. זוהי התוכנית למחר, בפועל זהו יום רכיבה קליל. מדוושים בלא שביל באחו ירוק ממנו גולשים חזרה אל השביל שמוליך אותנו לחורשה צפופת עצים. שיחרור שרירים, מנוחה קצרה וקפה חזק נותנים כח להמשיך. מדי פעם חוצים בגלגלנו ערוצו של פלג מים, מתחרים כמו ילדים מי עובר כשהוא הכי פחות נירטב. כל אחד מהרוכבים עובר בתורו תוך קריאות עידוד ועצות שצועקים אלו שכבר עברו, צוחקים כמו ילדים.
חבל ארץ זה במזרחה של גאורגיה שונה בנופו. חם וצחיח משהו, מישורים רחבים, גבעות עגולות, עליות וירידות מתונות. ההרים הגבוהים הרחק מאחורינו.
יום רכיבה נוסף מגיע אל סיומו עם ערב נוסעים לעיירה סאגרג'ו Sagarejo . את הלילה האחד נעשה בביתה של מישפחה שגם מכינה לנו ארוחת ערב .
בינתיים נוסעים להתקלח. מתברר שבעיירה יש בריכת שחיה אולמפית - או שכך היא ניראת לנו
אחרי 5 ימי רכיבה. אכן יש כאן בריכה נאה, מים כחולים מוארים בתאורה ציבעונית .לא, לצערנו אין אישור לרחוץ בה בשעה זו. הכל כאן ניראה מודרני ואמיתי והציפיה מהמיקלחת בהתאם. רק שהברזים במקלחות המשותפות המזכירות לי את אלה שהיו פעם בקבוץ, לא בדיוק עמדו תאמו את הציפיות. בקושי זרזיף דק הואיל לצאת מאחד הברזים. מתברר שהבנות, שהגיעו ראשונות, עוד זכו לזרם מים סביר. אבל כשאנחנו הבנים פתחנו אצלנו את הברזים-אזלו המים, גם להן. איכשהו יותר חיכינו ופחות התקלחנו.. מיקלחות לא בבת אחת-תירגמו לנו אנשי המקום וחייכו , והנה למדנו מהם עוד פרק בהילכות מים וסובלנות..


למחרת יוצאים ליוםה רכיבה האחרון. השביל מוליך אותנו לכפר. גבעות וירידות חם ויבש. כמעט שכבר אין צימחיה. במרחק לא רב מכאן מתחיל הגבול והמדבר של אזארביג'אן. סינגל פה וקטע טכני שם והופ האופנים של איציק טיפ משמעות חריקות מוזרות ומקבלות תכונת שיכוך יתר. מה שמתגלה בבדיקה מהירה כשבר בשילדה באיזור הציר המרכזי. עכשו אפשר לומר כמה טוב שיש איתנו אופנים חליפיות- אופני הארו ז"ק מורדות מהג'יפ. מחליפים במהירות כידון כי את המקורי של ההארו העברנו לאופניו של שימנו ידידנו בחלק א' וממשיכים ככה עד למנזר שמתגלה מאחורי העליה האחרונה לטיול הזה.
המנזר החצוב בתוך הסלעים האלה נחצב במאה השישית כמתחם מנזרים, ונקרא על שמו של
דויד גרשה (David Gardeza).. הסלע החזק ומזג האוויר היבש הקפיאו את הזמן, והמקום נראה כפי שהשאירו אותו הנזירים, לפני כ-1,400 שנה. זהו קומפלקס מערות, מדרגות ומבוכיים החצובים בסלע באופן מעורר פליאה, כשהם משתלבים בכנסיה ובחדרי המנזר שנוספו בתקופה מאוחרת יותר. הנזיר דוד, שהיה אחד משלושה עשר אבות הנזירים שהגיעו מסוריה והתיישבו במערה על מדרונה של גבעת גרשה, בנה את המנזר הראשון.
במשך הזמן התפתח המקום והפך יעד לעולי רגל, שהאמינו כי שליש מהאוצר הרוחני של ירושלים נמצא כאן. האגדה מספרת כי הנזיר דוד עלה לרגל לירושלים, אך לא היה מסוגל, נפשית, להיכנס לעיר. הוא החל לחזור לכיוון גאורגיה, כשרק שלוש אבנים מירושלים בכיסו. באותו לילה חלם מלך ירושלים חלום שמישהו לקח את השלום הרוחני מירושלים. חייליו צעדו בעקבות דוד, דרשו ממנו שתיים מהאבנים והשאירו לו אבן אחת, אותה לקח לגאורגיה. האבן נשמרה בקתדרלת ציוני בטביליסי, והיא נלקחת כל שנה בטקס דתי מיוחד לגרשה. שעת צהרים מאוחרת תחת צילו של עץ בודד אנו פורשים ארוחת צהרים חגיגית משהו, מרימים כוסית לחיים לרגל סיום הרכיבות. את חגיגות סיום המסע נחגוג יותר מאוחר, הערב, במיסעדה אותנטית בטיבליסי.
עולים למיניבוס במצה רוח מרומם. הרכיבות עברו בשלום ובהנאה גדולה. מוסיקת ריקודים אותנטית מציפה אותנו מהרמקולים בירכתי המיניבוס. בדיחות וצחוקים עפים עד שהתנומה תופסת כל אחד מאיתנו בקטע אחר מהדרך הארוכה לבירה טיבליסי.
את פרוק האופניים ואריזתם אנו מסימים במהירות בדיוק כשמתחיל טיפטוף גשם דק. כן, בארץ היפה הזו, וכאן בליבה של הבירה טיבלסי - מוקד הפעילות הפוליטית , גם מזג האויר קצת הפכפך כמו מרמז על המצב הפוליטי - צבאי שעומד בתוך ימים ספורים להשתנות. משקט של טבע מדהים לקרבות דמים מיותרים. איזה מזל היה לנו – עוד בגילגול הזה..

כאן המקום להודות לחברים מ "בוץ הרפתקאות" - לאדר מנהל הטיול, ולארז שהוביל את מרבית הרכיבות, אשר קיימו את כל אשר הבטיחו - את היופי וההנאה את הקושי והחוויה. תודה. תודה על המסלולים, על הארגון ועל המיקצוענות.


 התארגנות לטיול רכיבה בחו"ל 
אופניים,ליפני הנסיעה:
רצוי לקחת את האופניים לטיפול מיקצועי כשבועיים לפני היציאה. אל תחכו לרגע האחרון ע"מ לא להיתקע ללא חלפים. כמו כן, מומלץ לרכוב רכיבה או שתיים לאחר הטיפול ע"מ לוודא שהכול בסדר.מרפי אף פעם לא בחופש, בכל מקרה כדאי לבדוק: מצב הבלמים – להחליף רפידות שמצבן גבולי או שעבר זמנן.
צמיגים – לא לצאת לטיול עם צמיגים פגומים, שחוקים או יבשים. לבדוק ולהחליף שפיצים "עייפים". סדקים ועיוותים בשילדה, במוט הכסא וחלקיו. לעבור על כל הברגים.מומלץ להחליף, גם אם עוד לא עבר זמנם, את השרשרת וגלגלי השיניים, השקעה לא גדולה שתמנע עצבים ובזבוז זמן בטיול שהשקעתם בו את מיטב כספכם. לבדוק מצב המעביר האחורי והחלפת הילוכים תקינה. לאתר וטפל בכל רחש חשוד במיוחד במערכת ההינע.

מה לוקחים לחופשת אופניים?
ביגוד:
לטיול של שבוע (6 ימי רכיבה נטו)רצוי 3 סטים של ביגדי רכיבה. לא תמיד יש אפשרות וזמן לכבס וליבש. מזג האוויר ואופי הטיול (טיול כוכב או טיול נודד) הם פרמטרים שצריך לקחת בחשבון. מעיל רוח קל ועמיד לגשם כזה שנכנס לתיק הרכיבה-קחו אותו תמיד. גם אם הבוקר ניראה אביבי אף פעם לא מיותר. שרוולי ידיים ורגלים הם פיתרון נוח למזג אוויר משתנה. השעות בהם תהיו על "אזרחי" הן ספורות ולכן אפשר להסתפק במעט בגדים לערב.
רצוי לשאוף למישקל נמוך של הפריטים הפחות חיוניים כדי לאפשר את ציוד לאופניים הכבד יותר , שהרי סך כל המישקל מוגבל.
הציוד הבסיסי שניקח איתנו לחופשה זהה לזה שאותו ניקח לכל טיול עומק רציני בארץ - רצוי תיק רכיבה גדול ונוח שיאפשר לשאת כלי תיקון, מעיל קל , מגיני ברכיים ומרפקים, תיק עזרה ראשונה קטן, קרם הגנה לשמש ולא נשכח גם פנס ונצנץ למקרה שנגיע לחושך. בנוסף ניצטייד ב 2-3 פנמיות רזרביות, כלי תיקון אישיים,-מפתח 15 ממ לפרוק פדלי. םרפידות ברקס, אוזן מתחלפת, כלי ניקו ושימון
אם יש לכם חלקים ייחודים או בעייתיים באופניים דאגו להביא בעצמכםחלפים מתאימים.
ככל שהפראנויה והמקום במזוודה מאפשרים.
את רב הציוד ניתן לארוז התוף ארגז האופניים כך יהיה לנו מקום פנוי במזוודה
במידה ויש רכב ליווי לאורך המסלול אפשר להתארגן על ציוד קבוצתי הכולל:
משאבה רגלית לפנימיות,משאבת בולם,פנימיות וצמיג רזרבי שרשרת חליפית,מפתח קרנק
ארגז כלים עם מפתחות שונים וברגים, ציוד עזרה ראשונה נוסף ואפילו אופניים שלמות כאופניים רזרביות.
נסיעה טובה
 
 שבועיים טורינג בדולומיטים ואיזור האגמים (צפון איטליה)...
שבועיים טורינג בדולומיטים ואיזור האגמים (צפון איטליה) אגמים, שלכת וצוקי גרניט מרשימים משולבים באירוח איטלקי מפנק להמשך
 דרך המוות - בוליביה...
דרך המוות - בוליביה טיול יום ב''דרך המוות'' - בוליביה, דרום אמריקה להמשך


לפורום טיולים
לכתיבת כתבה במדור זה...
לרשימת הכתבות של שאולי כהן...
 לתצוגת פורום
הרפתקאות בגאורגיה
אימייל יישלח באופן אוטומטי למחבר
 10/1/2009 :16:05 חפש הודעות של משתמש זה לחץ\י לפרטי משתמש  ליליאן ג עם תוכן  תעוד נאמן
 3/1/2009 :17:27 חפש הודעות של משתמש זה לחץ\י לפרטי משתמש  משה כ עם תוכן  כולי קנאה
 4/1/2009 :09:02 חפש הודעות של משתמש זה לחץ\י לפרטי משתמש  שאול כהן עם תוכן  למשה שלומות


[ ]
לפרסום זה יש: 3 הודעות

לדרוג הכתבה יש לבחור בין הר אחד לחמישה הרים
פצצה 5 4 3 2 1 חלש 
מספר מדרגים: 14    דרוג כללי: 4.28

––––– אודות הרים  –––  יצירת קשר  ––––  רשימת הדיוור  ––––  תנאי שימוש
אומניבייס בע"מ 2001 - 2017