הרים - אתר האופניים הגדול בישראל

כתבות > מדור טיולים בחו"ל
עד כמה החום משפיע על הרכיבה שלך?

   לא רוכב/ת ביולי אוגוסט!
   רוכב/ת בשעות הערב המאוחרות
   רק עם זריחת החמה
   החום לא עוצר אותי
 
 

שש בבוקר שעון ישראל. התעוררתי כמו בימים האחרונים בדיונה הקטנה ליד נואיבה עם חיוך מתקתק.
מאת:  אלעד פלטין Power-Train לאתר של אלעד פלטין Power-Train
5/5/2003, 18:01

                

   
שמש אדומה החלה להפציע מעבר להרי ערב הסעודית, מצליחה להעיר את בעלי החיים הימיים שמנסים לסיים את פעילות הבוקר הנחוצה לפני שדגים עם מיכלי צלילה על הגב יתחילו את הבוקר שלהם. גם אני ניסיתי להתחיל מוקדם, כדי להתחמק משעות החום בצהריים.

ביומיים שחלפו, הבדואים במקום יצאו מגדרם כדי להנעים את זמנינו במקום, פועל יוצא של הבצורת הקשה במשך שלוש שנות אינתיפאדה. 10,000 או 25,000 ישראלים התעלמו מאזהרת משרד החוץ שלטעמי אין ברשותו את האומץ (ואולי גם לא היכולת) להפריד בין מצרים לסיני.

הכל התחיל לפני 5 שנים כאשר מסע אופניים מקהיר לישראל נקטע עקב מרפק שבור לאחר תאונה באזור רס-אסודר (מערב סיני – 500 קילומטר מקהיר). בדרך חזרה מאותו טיול שלא הסתיים הבטחתי לעצמי שפסח יהיה זמן מתאים לנסות ולתקן את מה שנפסק. הפעם בניגוד לעבר, היו מספר שינויים :
1. אופני הברזל הישנים שודרגו לאופני כביש עשויי מסגרת אלומיניום ומזלג קרבון.
2. הפעם לא יצאתי עמוס עם שלל ציוד לינה ומזון, אלא רק עם אופניים, 4 חטיפי פאוור-ג'ל ו 4 בקבוקי מים.
3. ...כושר הרוכב שודרג ב 50%.
התכנון היה לצאת כמה שיותר מוקדם מנואיבה ולהעפיל לסנטה קטרינה שמרוחקת 130 קילומטר משם בגובה 1500 מטר מעל פני הים.
ההתחלה אותו בוקר כבר הפתיעה - עלייה של 800 מטר בגובה לאורך 30 קילומטר. במחסום הביקורת בצומת דהב-סנטה, לא החלטתי האם החיילים יותר משועממים ומתרשמים מטיול/אימון האופניים, או שסתם מטרידים יתר על המידה בגלל הדרכון הרע בעולם.

יומיים קודם טיילתי לעין פרטגה, מעיין גדול שהתייבש עם השנים עקב כוחות הבלייה ומילאו אותו חול עד שנסתם. לאחר טיפוס של 40 קילומטר בואדי ותיר עם רוח גב חברתית, פגשתי בסולימאן, איש מבוגר עטוי זקן לבן, גבוה ומרשים שכפות ידיו השחורות עקב עבודות פחם התאימו לכדורסלן עבר.
"מרחבא"
"מרחבתיין..."
"סליחה, אבל איך קוראים למקום הזה כאן ?"
"הגעת עד כאן כדי לשאול אותי 'איך קוראים למקום כאן?" נזף בי סולימאן בציניות בדואית אופיינית "בוא שב. תשתה קצת תה, תאכל משהו..." הוא הציע לרוכב האופניים ששכח שהוא מתאמן בסיני ובהתאם לכך גם צריך להתאים את מנטאליות הקצב. רק לאחר שביתו של סולימאן הכינה לנו תה ח'בג טעים ואכלנו פטיר בדואי עם גבינת גמלים, הצטיידתי במים מן הבאר הסמוכה וסולימאן שלח אותי לדרכי.

בהמשך הדרך לסנטה עצרתי בעין ח'ודרה, שם נמצאות אחת מדיונות החול הגדולות בסיני. הר ילדים קידם את פניי בתצפית בקעת ח'ודרה, שם מוכרים מוצרי תיירים. המבוגרים אפילו לא שלחו בי מבט סקרן והמשיכו בדיונם על כוס תה, מקום מתוייר. צילמתי את הילדים ואלה מיד קיפצו לפוזה דוגמנים מקצועיים ושנייה לאחר מכן – "כסף-כסף!"
"לא נותן כסף – מצטער".
כתגובה בבאת אחת כולם התנפלו ואחזו באופניים שלא אוכל להמשיך. לא איבדתי עשתונות והצעתי שכל אחד בתורו כתמורה לתמונה יוכל להפעיל את צופר האופניים שדקה קודם לכן, לא בגללי, גודפו הילדים על ידי אחד המבוגרים, מאחר וניסו לצפצף ללא רשות הרוכב. הפעם הם קיבלו אישור רשמי.

בתחתית ואדי ח'ודרה שאותו חצה הכביש, איבראהים עסק בכתיבת מכתב אהבה. מתוך המערה שנחצבה, חילץ עבורי שלושה בקבוקי 'ברקה' (המים המינרלים של סיני) ובלי לשאול, מזג כוס תה והגיש.
"איפה היא ?" שאלתי מצביע על המכתב
"בדהב..." הוא המתיק חיוך
"ובת כמה היא" חקרתי
"14"
"ואתה ?" המשכתי
"17"
"ומתי מתחתנים ?"
"בגיל עשרים... בערך. לא הולך לי עם המכתב הזה" הוא גירד בראשו, כביכול שאבין זאת גם בצורה ויזואלית.
"תכתוב שם שאתה אוהב אותה מאוד, שהאהבה שלך אליה גדולה כמו המדבר בסיני..." קרצתי לאיבראהים והוא חייך בסתמיות, מוחק את מה שרשם עד כה והופך לכתוב על דף חדש.
"אני אכתוב שפגשתי רוכב אופניים... אתה רוכב עד לסנטה?" הוא לפתע הפך לחוקר.
"כן, בזהירות, לא מהר מידי" חייכתי ומילאתי את שאר בקבוקי הרכיבה במים.

שלושים קילומטר מאוחר יותר קיבלתי מים במאהל שבפאתי ואדי מראה, ג'אמל ראש המשפחה, בעל עדר גמלים שמנהיג טיולים שכח לרגע שהוא צריך לטפל בשלושה תיירים בריטים שהגיעו כל הדרך מדהב כדי לחוות את חוויות המדבר במשך שלושה ימים ולילות. הטקס הפך לרוטיני, אחד מבני המשפחה הצעירים אסף ממני את בקבוקי השתייה ושאר אנשי המשפחה נאספו לשתיית התה. נשאלתי אודות החיים בישראל וכמובן, מתי כבר יתחילו להגיע שוב תיירים מישראל ובכלל, מתי המלחמה תיגמר?

השממה מסביב חבקה מכל צד, כאשר היה מגיע רכב ממול או מאחור, הייתי שומע אותו 5 דקות לפני שהיה מגיע אליי. השמש טיפסה למרכז הרקיע וקרניה ניסו לחלוף את עיסת ההגנה שמרחתי על כל פיסת גוף חשוף. היה חם, חם מאוד. הכביש לא היה באיכות טובה לרכיבת אופני כביש עדינות, כך שניווטתי את דרכי בין החריצים המתפוצצים לרוחב הכביש, תוך כדי הזהירות שמא אני מפספס רכב שיגיע בנתיב הקדמי.

כ 40 קילומטר מסנטה נשארתי שוב עם טיפות המים האחרונות, כאשר כקילומטר מהכביש זיהיתי מאהל בדואי קטן, קיוויתי שאין אלו תעתועי שווא, הרמתי את האופניים על הכתף וכעבור כעשר דקות הליכה שמעתי עצמי קורא : "מרחבא – יש מישהו בבית ?" - חלפו מספר שניות ארוכות וחמות ושני פרצופי ילדים הציצו החוצה תוך כדי קריאות פנימה לאוהל. לפתע אישה צעירה הופיעה – "מרחבתיין"
- "מראאחב... האם יש גבר בבית ?" שאלתי בנימוס ואישה מבוגרת אחרת יצאה גם היא לקראתי.
"מה אתה צריך ?" שאלה אותי הצעירה, מקפידה לכסות את פניה ברעלה
"אני צריך קצת מים" הצבעתי אל עבר הבקבוקים.
"בוא איתי" היא סימנה
"זה לא בעיה... שאני ככה לבד ?" שאלתי
היא צחקה "מאיפה אתה מכיר את בעיות הגברים והנשים אצל הבדואים?"
"מי לא יודע?" היא צחקה שוב, תוך כדי ששני ילדיה הקטנים אוחזים בשמלתה.
מבלי שכלל הבנתי הובלתי 'לפינת הקפה'. סואאד קוששה זרדים והדליקה במיומנות מדורה קטנה עליה הניחה קומקום קטן. חלצתי את נעלי הקליפים המצחיקות והתיישבתי. אחריי הגיעה אימא של סואאד ואחריה, תוך כדי חרחורי בצקת-ריאות קשים, בעזרת מקל הליכה... סבתא. התיישבנו כולנו בזמן שהמים התחממו בפינג'ן. הילדים הלומי תרבות הביטו בי כאילו נפלתי מאי שם. סואאד התעניינה אודות המצב בישראל, לא חששה לחלוץ שד ולהניק את תינוקה שהביאה מחדר סמוך, מקפידה כל העת לכסות את פניה ברעלה תוך כדי עישון סיגריה קטנה.
כאשר שאלתי לפשר המרחק שנותר עד לסנטה קטרינה התפרצה לשיחה האם : "מעולם לא נסעתי על רכב, אבל עד לסנטה קטרינה זה יום הליכה לא קשה במיוחד" חייכתי ולא ידעתי אם דבריה כלפיי הם דברי עידוד או זלזול.
שוב, סירבתי בנימוס לא פוגע שאני חייב להמשיך בדרכי ושלא אוכל להצטרף לארוחת הצהריים, הצטיידתי במים והמשכתי בדרכי כששני ילדיה של סואד מלווים אותי עד הכביש.
במרום השמיים השמש התעקשה להמשיך ולשלוח קרניים צורבות. הרוח היבשה התגברה והגיעה מלפנים – רוח פנים קשה.

11 קילומטר מסנטה תדלקתי מים מינראלים בתחנת הדלק. קינחתי בחפיסת הפאוור-ג'ל האחרונה שנשארה ברשותי והמשכתי מול רוח הפנים. היו אלה אחד מעשרת הקילומטרים הקשים בחיי. כאב ראש התקיף והפריע ורק הרצון והידיעה המטופשת שעוד מעט מגיעים – רק אלה משכו.
בניגוד לשאלות שנשאלות בדרך כלל על ידי רוכבים חובבים "כמה קילומטר עשית ?" מדדי הקושי העיקריים ברכיבת אופניים הם : זמן הרכיבה, רמת הדופק (העומס), מזג אויר ואיכות או שיפוע הדרך.
130 קילומטר נשמע אולי מרחק מעט ארוך, אבל כשמדובר בירידה, גם רוכב אופניים חובב מאוד יכול לחשוב על זאת בגבולות 'האפשר'. אך מה קורה שאותם 130 קילומטר נמצאים כולם בעלייה ? ומזג האויר מדברי – שרבי ?

לסנטה קטרינה הגעתי בשעה 14:00, חמש שעות וחצי של רכיבה נטו על האופניים ושמונה שעות משעת היציאה מנואיבה ועד ההגעה לסנטה קטרינה (ואם הדבר היה תלוי במארחיי היה כנראה הזמן מתארך ליומיים). כל הרכיבה הקפדתי על שני דברים – לא לעבור את ה 80% מהדופק המקסימאלי ולשתות הרבה יותר ממה שהגוף הרגיש (4 ליטר שתייה ל30 קילומטר + התרוקנות של 1/2 – עד 1 ליטר כל 20 קילומטר) למרות זאת, 10 קילומטר מסנטה קטרינה, הרוח היתה כל כך חזקה עד שכאילו התעקשה שאחזור חזרה.

כאשר הגעתי בסופו של דבר בכוחות אחרונים לסנטה קטרינה, הייתי כבר שיכור מכאב ראש. באחת המסעדות בלי הרבה לברר, ביקשתי את המנה הגדולה ביותר בתפריט ובנוסף לה חביתה בת 4 ביצים, שני בקבוקי מים מינרלים ובקבוק קוקה קולה גדול (אחד מהסמים החוקיים והחזקים ביותר בשוק ההתאוששות). במהלך זמן ההמתנה פניתי לבית המרקחת, שם להפתעתי גיליתי שזאת הפכה למספרה. הרוקח מיד התנצל כשהבנתי שהוא בסך הכל 'הזמין' תספורת פרטית לאותו יום, הוא הפסיק לרגע את הספר, קם ותמורת 7 גינה (הכינוי המקומי למטבע המצרי) מסר לי חפיסת כדורי ארטופן. בלעתי שתי כפסולות והפסיכולוג שבראש כבר הרגיש יותר טוב. בדרכי חזרה למסעדה הספקתי לחסל אשכול בננה, שני אפרסקים ולחמנייה גדולה. במסעדה חיכתה הארוחה שכללה מרק ירקות, צלחת אורז גדולה, פתירים עם צלחת טחינה, רבע עוף, סלט ירקות ערבי, תפוחי אדמה וכמובן – חביתה מקושקשת בת 4 ביצים.

שעתיים מייגעות של מנוחה חלפו על דופק 90 עד שירד והתייצב על 60-70. מאוחר יותר כבר הצטרפתי לארבעה ישראלים שחזרו מטיול של 3 ימים בהרים. תפסנו מונית לנואיבה שחזרה את כל הדרך למטה ונראתה להפתיע ארוכה (במהלך הנסיעה כיבדתי את כולם באשכול הבננות השני שקניתי). מוניר, נהג המונית צפר ואותת לכל נהג שני שהגיע ממול... "זה אחי... וזה בן אחותי... וזה אחי... וזה גם אחי..."
"כמה אחים יש לך סך הכך ?" שאלנו
"שלושים... אבי נשוי לארבע נשים" הוא אמר גאה

למחרת בישראל, בדרך חזרה הביתה, עקפנו, אוסנת ואני את פקקי היציאה באילת, דרך כביש היציאה מהרי אילת. בנסיעה ארוכה שמשכיחה מעט את הדרך חזרה.
בתחנת הדלק של קיבוץ משאבי שדה עצרנו לתדלק. מיד שירדתי זרק לעברי המתדלק :
"שלום אחי מה שלומך ?"
כאוטומט נדרכו חושיי בהתגוננות – 'מי זה ? עוד מישהו שחושב שאם יאמר : 'אחי' יצליח למכור לי משהו ?' – הרהרתי חשדן.
"איפה האופניים שלך ?" הוא שאל שוב בחיוך והשאיר אותי יותר מבולבל
"בבאגז' – מפורקים" פניי היו עדיין מבולבלים
"מאיפה אתה זוכר אותי ?"
"מה מאיפה ? אתה היית פה לא מזמן (שלושה חודשים) בטיול אופניים, אתה וחבר שלך..." הוא חייך
"ואללה נכון !!!" היו אלה שתי מילים מצוינת למה שהרגשתי אותו רגע.
"מה אתה חושב ששכחתי אותך, מה אני אשכנזי ? אני בדואי, בדואי לא שוכח אף אחד... אף פעם !"

סיפורים נוספים בעיניינים אחרים - www.picme.co.il
 
 פרולוג - יומן מסע...
פרולוג - יומן מסע פרולוג יומן המסע המטורף שעשיתי מפרו לבוליביה להמשך
 טיול אופניים מפרו לבוליביה - חלק ראשון...
טיול אופניים מפרו לבוליביה - חלק ראשון סדרת כתבות על טיול אופניים בדרום אמריקה - חלק ראשון להמשך


לפורום טיולים
לכתיבת כתבה במדור זה...
לרשימת הכתבות של אלעד פלטין Power-Train...
 לתצוגת פורום
נואיבה – סנטה קטרינה : אימון קלאסיקה לחג הפסח
אימייל יישלח באופן אוטומטי למחבר
 20/8/2003 :05:20 משתמש אנונימי  נתי הירשברג עם תוכן  אחי אתה גדול
 20/8/2003 :14:23 חפש הודעות של משתמש זה לחץ\י לפרטי משתמש  elad פ עם תוכן  תודה, אבל אל תחמיא יותר מידי
 15/5/2003 :15:32 חפש הודעות של משתמש זה לחץ\י לפרטי משתמש  אריה פישלר עם תוכן  סיפור יפה מאד
 9/5/2003 :02:28 משתמש אנונימי  ערן עם תוכן  יופי של כתבה
 9/5/2003 :00:23 משתמש אנונימי  עדי עם תוכן  כל הכבוד
 6/5/2003 :23:09 חפש הודעות של משתמש זה לחץ\י לפרטי משתמש  משה כ עם תוכן  אני ממשיך להנות הכתבות שלך


[ ]
לפרסום זה יש: 6 הודעות

לדרוג הכתבה יש לבחור בין הר אחד לחמישה הרים
פצצה 5 4 3 2 1 חלש 
מספר מדרגים: 57    דרוג כללי: 4.43

––––– אודות הרים  –––  יצירת קשר  ––––  רשימת הדיוור  ––––  תנאי שימוש
אומניבייס בע"מ 2001 - 2019