אנחנו הרי כבר מכורים, ואנחנו הרי יודעים הכל, אבל הנה כמה טיפים מועילים שבאמצעותם תוכלו להעביר את המורשת הלאה, לדור הצעיר. אז לרוכבים שבינינו בעלי הזאטוטים – תנו להם מחווה שהם יזכרו לכם לנצח (-: רק הערה טכנית: הטקסט כתוב בלשון זכר מטעמי נוחות – אך הכוונה לילדים ולילדות כאחד (ולהורים משני המינים). הדבר החשוב ביותר הוא התאמת האופניים לילד. בדיוק כמו שאתם מבלים זמן במדידת אופניים חדשים, כך גם אצל הילד (רק בקנה מידה זעיר כמובן). מעבר להתאמת המסגרת וגובה הכיסא, הוא חייב להרגיש נוח על אופניו. בעת הקנייה, תנו לו לבחור – הבחירה שלו תהיה המוצלחת ביותר. ואיך אפשר בלי גלגלי העזר הישנים והטובים? אחרי שהילד יתרגל לרכיבה ארבע-גלגלית, המעבר לדו-גלגלי יהיה פשוט וטבעי יותר. לא מומלץ להתחיל ללא גלגלי עזר. וכמה מילים לגבי הביגוד: עליו להיות כזה המאפשר הגנה מסוימת בעת נפילה, אבל לא מרושל מדי כדי לא להסתבך עם החלקים הנעים של האופניים. שמלות ארוכות או מכנסי ראפרים מתנפנפים לא יתאימו. ג'ינס וטריקו ונעליים ללא שרוכים (או סנדלים) יעשו את העבודה. והכי חשוב: קסדה, קסדה, קסדה! אבל עוד לפני הקסדה, מומלץ לקחת את הילד לשיחה על מהות החיים, או במקרה שלנו – הפרק העוסק בחשיבותה של הבטיחות. באותה הזדמנות כדאי גם להסביר שנפילות הן חלק טבעי מתהליך הלימוד ואין מה לחשוש מהן. מי שממש רוצה, יכול להיכנס לעובי הקורה ולספר את סיפור ניוטון, התפוח, וגילוי סוד כוח המשיכה.
|
שלב ראשון: קסדה (וגם שיחה על מהות החיים)
|
שלבי הרכיבה
ביחרו אזור לימוד שקט, בטוח ונטול הפרעות. כמו כן, כדאי שבשטח לא ימצאו ילדים מבוגרים יותר על אופניים. יצר התחרותיות עלול להרוס לו את הכיף. בקיצור, שדה עם אדמה קשה וחלקות עשבים הוא קלאסי. פני הקרקע צריכים להיות שטוחים, ללא עליות או ירידות. הדאון-היל המרגש יחכה כמה חודשים. לאחר שהילד מתמקם על אופניו, לכו לצדו. לאחר מספר דקות בקשו ממנו לנסות וליצור איזון בין שני גלגלי העזר. תנו לו לדמיין שהוא רוכב על גלגלי האופניים בלבד, וגלגלי העזר מהווים רק רשת ביטחון. ועוד דבר חשוב: לימדו אותו כיצד לבלום ביעילות. ילדים לא מנוסים נוטים להתעלם מפונקציית הבלימה. לאחר מספר ימים של רכיבות כאלה (תלוי בגיל הילד וברמת הכישרון שלו) תגלו כי הוא נעשה בטוח בעצמו והרכיבה הפכה כמעט לטבע שני. בהסכמתו, הסירו את גלגלי העזר. עכשיו אתם מוכנים למבחן הגדול. החזיקו את החלק האחורי של האוכף ביד אחת, ואת השנייה הניחו על כתפו של הזאטוט או על גבו. דחפו קדימה ורוצו יחד איתו, תוך כדי עידודו להמשיך ולפדל (וכמובן – להביט קדימה ולא עליכם בהשתאות). נכון שזה קשה, אבל ברגע שתרגישו שהוא מייצב את עצמו, שחררו את האחיזה באוכף. קריאות עידוד לעולם לא מזיקות וכדאי להשתמש בהן. חיזרו מספר פעמים על השלבים האחרונים עד שהוא ילמד להתחיל את פעולת הדיווש ההתחלתית לבדו. זהו, יצרתם מפלצת – מעכשיו זה רק עניין של זמן עד שהוא ישאיר אתכם הרחק מאחור (-:
|
|