הרים - אתר האופניים הגדול בישראל

כתבות > מדור ביוגרפיה
עד כמה החום משפיע על הרכיבה שלך?

   לא רוכב/ת ביולי אוגוסט!
   רוכב/ת בשעות הערב המאוחרות
   רק עם זריחת החמה
   החום לא עוצר אותי
 
 

בתקופה האחרונה, עקב אילוצי צו 8 ודברים אחרים שלא קשורים לאימוני רכיבה, התחלתי להגיע למרוצי אופניים בעיקר עם הלב ובלי הרגליים (יער מגנים, טור דרום). באליפות ישראל באופני הרים כבר השתתפתי כמאמן בלבד, אז הבנתי שאולי רק בשביל הנשמה התחרותית, כדאי להתחיל ולגוון עד סוף העונה המחורבשת הזאת. וכך נראה שהתחלנו את הפגרה מוקדם מהצפוי
קרדיט: צילומים - ארז לוין
הועלה על-ידי: 
אלעד פלטין Power-Train לאתר של אלעד פלטין Power-Train
6/11/2006, 23:16

                

   

 אימוני השחייה ואימוני הריצה 
אימוני השחייה (פעם בשבוע) נערכו בחוף פלמחים המיתולוגי, לתוך המים היה קשה להיכנס בעיקר מהסיבה שהייתי צריך להפסיק לשבת על החול הנעים ולבהות ברחשי הגלים והרוח. באחד האימונים, זרם סחף צפוני מתוך נחל שורק קטע את הרגעים היפים באימונים (נחל שורק שופך חלק גדול מהביוב של אזור ירושלים אל תוך מימי הים התיכון באזור פלמחים...יקקקק).

אימוני הריצה עם רן כגן היוו נקודת התחלה מצוינת. כך קרה שאימון הריצה הראשון, שלא היה קשור לשום תוכנית אימון הגיונית, נערך ב-19 בספטמבר. האימון כלל ריצה קלה של 10 קילומטר לתוך פאתי יער בן שמן, שם רצינו לבדוק האם אוכל לעמוד באימון האתגר של קבוצת אינדור בראש השנה שבוע אחרי (16 ק"מ ריצת שדה בפרוזדור ירושלים + 50 ק"מ – "השמינייה" של צובה ונס הרים). לאחר 8 ק"מ של ריצה השרירים יותר מרמזו שאין נפח ברגליים לכזה מרחק. אחרי עוד כמה מטרים עברתי להליכה עד צליעה לסיום. רן עודד אותי כמו שצריך, אבל הדבר לא עזר לשיפור הכושר.

בתום אימון האתגר עם קבוצת אינדור, היה ברור שבמידה שמחליטים להירשם לטריאתלון אילת במקצה האולימפי צריך לקחת ת'עניינים קצת יותר ברצינות. עם עזרה של מאמני ריצה ושחייה, אנשים טובים וספרות מקצועית, נבנתה תוכנית מצומצמת שהשיא שלה היה קצרצר וטוב – כשבוע וחצי (ככל שבסיס הכושר צר יותר, כך תקופת השיא צריכה להיות קצרה יותר) וכמובן רק בשביל הנשמה, לא לשכוח גם את מרוצי האופניים (נשמע עמוס? בהחלט).
התוכנית – 6 שבועות אורכה - כללה שבועיים של בנייה, שבוע הלם מטורף (Crush-training), 4 ימי מנוחה ושבוע וחצי קצר של שיא.
באימוני השחייה ניסיתי בסך הכל לבנות נפח מסוים כדי לנסות ולא לטבוע במהלך 1500 מטרים במקצה האולימפי (בחוף פלמחים היה זה המציל שהיה פותח את הסוכה בשעה 9 בבוקר כשהייתי כבר בדרך הביתה ברכיבה).

 "הי!!! מה אתה שוחה לי חזה כאן?" 
באליפות ישראל בטריאתלון (הטריאתלון הראשון שלי), ביום שישי ה-27 באוקטובר, שעה 8 בבוקר, 25 דקות לפני הזינוק איבדתי את כובע הים שלי. על קו המים, כשבידו המיקרופון, יו"ר איגוד הטריאתלון מייקי כץ ניסה לעזור עד שלבסוף הרגיע אותי שלא אפסל, למרות שאזנק ללא הכובע.
בעצתו של איתן ארגמן (חבר ללימודים בקורס מאמני אופניים במכון ווינגייט) נעמדתי על קו המים בצד הימני הקיצוני, כדי שלא אדרס על ידי השחיינים המהירים... דקה לזינוק, 30 שניות, 20...10... ריצה לתוך המים ו20-25 תנועות חתירה של מקצוען בשביל הצלמים ומיד עובר לשחיית חזה (למה אין מקצה אולימפי בשחיית חזה בתחרות?).
במידה שעד אותו שלב לא הצלחתי כמאמן להבין לגמרי את טרוניותיהם של מרטינה צין קרן וקרן גולדבלט (רוכבות, טריאטלתיות וספורטאיות מוכשרות) בנוגע למגבלות השחייה שלהן, הבנתי זאת אז.
"הי!!! מה אתה שוחה לי חזה כאן?" מישהו נבח אליי. קצת נעלבתי אבל המשכתי בכל הכוח, נזהר שלא לחתור למישהו בפנים עד שאחרי כל מכה בפרצוף שחטפתי התחלתי להיזהר פחות ופחות. במילים פשוטות - זה היה פשוט נורא. הרגשתי כמו פנסיונר שפלש למסלולי נבחרת השחייה בבריכה בווינגייט. אני בסגנון חזה והשאר משפריצים עלי מים וחולפים קדימה. עבר זמן קצר מאוד עד שהתעשתי וקיללתי את הרגשת השפלות והגברתי מהירות, בסגנון חזה כמובן. הבנתי שהמצב לא עד כדי כך עגום, כאשר ראשוני השחיינים מהמשחה של שעה 8:30 (באיחור של 5 דקות ממני, עם כובעים אדומים) תפסו אותי לקראת ה-750 מטרים הראשונים... (זה אומר שהראשונים מובילים עליי ב-5-8 דקות)

אין ספק, הדבר העיקרי שהחזיק אותי חזק בשחייה היה שעוד מעט נזנק על האופניים ו @#$?ףצ&*^ לכולם את הצורה, הקפה נוספת של ה 750 מטר המיותרים כל כך...חבל שאין קטגוריית סגנון חזה בתחרות (נדמה לי שהייתי יכול לקחת פודיום בסגנון הזה :-)


 חשבתי שאני מתחיל לבכות מרוב צחוק...  
בריצה המהירה לכיוון עמדת ההחלפה הצלחתי לזהות שאגות עידוד מדרור פקץ', נזהר שלא להחליק ועוקף אחרים לכיוון עמדת ההחלפה. לבוש מכנסי רכיבה ישנים הייתי צריך ללבוש את חולצת הרכיבה של קבוצת מומנטום וזהו... לצאת לריצה. ניסיתי, אבל זאת שנחה שעה ארוכה בשמש הקופחת החליטה להתכווץ 'קמעה'... ולהיתקע אי שם באזור קו בית השחי. אחרי 5-8 שניות של מאבק איתנים חשבתי שאני מתחיל לבכות מרוב צחוק... 20 שניות יקרות נוספות חלפו עד שכמעט וקרעתי מעצמי את החולצה... את מי שהשגתי בריצה מהים כבר היה על האופניים ויצא לדרכו...
קסדה... נעלי רכיבה... וקדימה, לשרוף את האספלט החם של אילת.
ההפרש בין השחיינים הראשונים שיצאו מהים (20 דקות חתירה לראשונים) אליי (31 דקות חזה), היה 8-11 דקות שצריך היה לצמצם ומהר. מלפנים, הצלחתי להימנע מ-3 תאונות (כל כך כואב לראות גלגלי קרבון עושים תאונה) והמשכתי נגד הרוח האילתית צפונה על כביש הערבה, מוריד לפלטה קטנה ומנסה לשמור על סל"ד גבוה לריצה. 5 רוכבים הצליחו לנוח במעין דרפטינג תמים עליי, מתוכם 1 נפסל ו-4 הוזהרו.
הדופק לא רצה לעלות והבנתי כבר אז שמה שהבאתי איתי היום לתחרות היה הרבה סיבולת פשוטה ובסיסית ופחות עומק אנ-אירובי. קפצתי החוצה מהאוכף וניסיתי להרים מהירות ודופק אל תוך הרוח המרגיזה, מרוכז בלברוח קדימה, שוכח קצת מלשתות.
החלק הראשון באופניים הוא הקריטי ביותר (במקצה נג"ש החלקים הקריטיים הם החלקים האיטיים ביותר במרוץ). ב-20 ק"מ חטפתי בקבוק נביעות ויצאתי לספרינט ארוך כדי להיכנס לקצב מהיר עם הרוח. הדופק מסרב להעלות מספיק גבוה, על סל"ד 105, 45 קמ"ש (מחסור גמור באימוני סל"ד 110 – אנאירובי, או אימוני דרפטינג עם אופנוע נגד שעון). בפניות נזהרתי, אבל לא יותר מדי, כדי לנצל את היתרונות כרוכב, מגרד שנייה פה, שנייה שם...

לתוך שער ההחלפה, הצלחתי שוב להתחמק מנפילה של רוכב וחולף קדימה, מניח את האופניים בזהירות מרבית, מחליף נעליים, נפטר מג'לים מיותרים וקדימה, עשרה קילומטר???!!!! ריצה???

 ניסיתי להרגיש שוב, בן 16 
הבסיס העיקרי של הריצה הסתמך בעיקר על אימונים מלפני 17 שנה בגיל 16 - קצב 3:20 לריצות בינוניות ושיא מטורף (כשאני מסתכל על זה היום) של 6:08 ב-2000 מטר (אז, תוכנית האימונים היתה בסגנון של: "מרגשים טוב" – יוצאים לשבור את השיא, מרגישים פחות טוב, יוצאים בקצב נוח ל-6 ק"מ).

כך שבריצה ניסיתי להרגיש שוב, בן 16, דבר שנראה ויכול היה לעזור, למרות שהרגשתי שהגוף עייף ומסרב להעלות דופק, מנסה לשמור על קצב סביר של 4:30 דקות לקילומטר. בהקפה האחרונה (2.4 ק"מ), מרים לקצב גבוה, מופתע שמצליח ומאוכזב שאולי ושמרתי כוח, איכשהוא עוקף 4 מתחרים ב-100 מטר האחרונים, שניים מהם על קו הסיום רק בשביל זה היה שווה להגיע עד כאן, עוצר את השעון על תוצאת ריצה של 46:35 ותוצאה כללית של 2:28:13, סביר לתחרות ראשונה (בהתחשב כי בשלב השחייה מה שניסיתי לעשות היה להישאר מעל המים).

סיכומים לעתיד? טריאתלון ראשון מומלץ בשביל הביטחון העצמי להתחיל בספרינט, על אחת כמה וכמה עם חודש וחצי של אימונים מאחור. המרוץ שלעצמו היווה חוויה מדהימה של קרנבל ספורט של סופשבוע ארוך ומיוחד בו השתתפו למעלה מ-1300 מתחרים. עבור רוכבי אופניים שהיו מעוניינים להשתתף גם הם במרוצים מעין אלה, הייתי ממליץ להם להתחיל בדואתלונים, אלא אם כן אתם מביאים אתכם עומק וכשרון של שחייה מהבית, בעברכם.

במקצה העילית שנערך ביום שבת, הפגינו רן ודן אלתרמן עליונות כמעט מוחלטת על שאר המתחרים. מרבית הצופים התרכזו באזורי המלונות, רחוקים מהדרמה האמיתית שהתרחשה במערב העיר במהלך הרכיבה, בקטע הרכיבה שטיפס מעלה, בעליות שיפועים של 10%. נראה כאילו האלתרמנים (בעיקר רן) היו חזקים יותר עד שכאילו החליטו לרכוב טקטית משלב ההקפה השנייה-שלישית, כדי להכריע את העניינים בשלבי הריצה. במרבית ההקפות הקשות היה זה רן מלפנים (במידה ואינני מתבלבל) שלחץ ושבר את הרגליים לשאר מתחריו. פריצות קצרות נסגרו מיד ע"י צמד הישראלים מלפנים, שכאמור שלטו ביד רמה במרוץ (כבוד גדול גם לאורי זילברמן ואור ברגר!).
נינה פקרמן הפגינה גבורה עילאית כאשר הצליחה לצמצם בהקפה אחת של רכיבה פער של 20-30 שניות שנפתחו במהלך השחייה, וסיימה את המרוץ רביעית. פקרמן נראתה בעליות רוכבת בסל"ד כ"כ גבוה, עד שלא היתה מביישת גם רוכב טקסני שהתחיל לרוץ מרתונים לא מזמן.


 תודה רבה  
לכל מי שהיה באילת (או בבית והחזיק אצבעות)
על העזרה:
אריק מכלנוע (טרק ישראל) שעזר עם תקלה קטנה באופניים.
רוני מרודי-פרוג'קט שעזר כל השנה.
ומיקי בר-אור מחברת סער.
אבל בעיקר ובעיקר: רוכבי מומנטום, בעבר, בהווה, בפגרה ובעתיד.

קבוצת מומנטום – רוכבים עם תנופה, תפתח בקרוב קבוצת אימון (בכל הרמות) לטריאתלטים.
המעוניינים מוזמנים ליצור קשר ב-eladfa@012.net.il או ב-0523-541563.


קרדיט: צילומים - ארז לוין
 
 האופניים שהצילו את חיי ...
האופניים שהצילו את חיי סיפורו של ישראל, נער יהודי בן 16 יליד פולניה, שיום בהיר אחד, במלחמת העולם השנייה עלה על אופניו, נפרד ממשפחתו אותה לא ראה עוד ויצא למסע הישרדות בין פולין לרוסיה להמשך
 איך רוכבים 900 ק''מ בשבוע?! (או, איך זה להיות מקצוען בכביש?)...
איך רוכבים 900 ק''מ בשבוע?! (או, איך זה להיות מקצוען בכביש?) דויד רזניק, רוכב קבוצת VC חולון, מספר על חוויותיו, בקבוצת איירו-ספייס, באירופה. להמשך


לכתיבת כתבה במדור זה...
לרשימת הכתבות של אלעד פלטין Power-Train...
 לתצוגת פורום
למה אין מקצה אולימפי בשחיית חזה בטריאתלון אילת ?
אימייל יישלח באופן אוטומטי למחבר
 7/11/2006 :20:47 חפש הודעות של משתמש זה לחץ\י לפרטי משתמש  אלעד פלטין --Momentum-- עם תוכן  סליחה מראש שלא הוזכרו כל ספורטאי העילית


[ ]
לפרסום זה יש: 1 הודעות

לדרוג הכתבה יש לבחור בין הר אחד לחמישה הרים
פצצה 5 4 3 2 1 חלש 
מספר מדרגים: 21    דרוג כללי: 3.66

––––– אודות הרים  –––  יצירת קשר  ––––  רשימת הדיוור  ––––  תנאי שימוש
אומניבייס בע"מ 2001 - 2019