הרים - אתר האופניים הגדול בישראל

כתבות > מדור טיולים בחו"ל
עד כמה החום משפיע על הרכיבה שלך?

   לא רוכב/ת ביולי אוגוסט!
   רוכב/ת בשעות הערב המאוחרות
   רק עם זריחת החמה
   החום לא עוצר אותי
 
 

900 ק''מ באלפים בשישה ימי רכיבה
מאת:  דוד בן גרשום לאתר של דוד בן גרשום
10/8/2007, 00:28
בדרך ל Spluegen
                

   
יוני 2007

סיפור מסע – רכיבה על אופניים בארץ ההרים

כשעליתי ארצה מהולנד ב 1980 – כן, מסיבות ציוניות לחלוטין - עזבתי לא רק את ארץ מולדתי. עזבתי את ארץ האופניים בה דיוושתי בשנות התיכון כל שנה כ 15000 ק"מ בעיקר כדי להתחמק משיעורי הבית. את רוב הקילומטרים האלה רכבתי בגפי שהרי איזה תיכוניסט שפוי עשוי היה למצוא הנאה מעיסוק כה מזוכיסטי באופן לא תחרותי. חוכמה גדולה תגידו, אין שם עליות בארץ השפלה אז 1200 ק"מ לחודש זה לא עד כדי כך הרבה. ואכן, החשש מהעליות בארץ הקודש הטריד את מנוחתי לא פחות מנושאים אחרים המטרידים את מנוחתם של עולים חדשים, כגון האם ישראל בכלל מתאימה לרכיבה על אופניים?

ובכן, לכל העולים העתידים לעלות רכובים מארצות השפלה, הסירו דאגה מליבכם: הרוח הנגדית של מישורי הולנד הינה בהחלט תחליף שווה ערך לעליות בארץ. בעוד שלא היה לי כל קושי בעליות של ירושלים, הירידות התגלו כהפתעה: 40 קמ"ש ואף יותר על אופניים וללא משקפיים – וואוו, העיניים דומעות!

ובכל זאת, מי בארץ רכב באותם שנים? ועוד באיזור ירושלים, ומחוץ לעיר? כמו בהולנד, אלא שהפעם מסיבות שונות מצאתי את עצמי שוב רוכב לבד. עם השנים, הרכיבה פינתה את מקומה למטלות ועיסוקים אחרים וקצב החלפת האופניים הפך להיות מביש. עד שלפני כ 12 שנה ישראל גילתה את האופניים.

בשנתיים שלוש האחרונות אנחנו (ארבעה ירושלמים) רוכבים מידי יום שישי את סיבוב שמירת הכושר שלנו כ 85 ק"מ: ירושלים – בר גיורא – עמק האלה – צומת האלה – אשתאול – צובה – ירושלים. חווינו את רוכב ישראל מספר פעמים ומידי פעם אנחנו מפנקים את עצמנו בטיול יומי מלא. וכך תוך כדי דיווש במחוזותינו המוכרים צץ ועלה רעיון חו"ל. השנה התאפשר לשניים מארבעתנו לצאת לשוייץ. אודה ולא אבוש: הגשמת חלום אמיתי. עלינו על מטוס אל על (החברה הלאומית אינה גובה תוספת תשלום על הובלת אופניים ארוזים בתוך קרטון) שהנחית אותנו, רוברטו ואנוכי בציריך.

טיפ א' לרוכבים בשוייץ: מזג האויר בשווייץ משתנה מאוד מאיזור לאיזור, גם בקיץ ובמיוחד באיזורי ההרים מעל גובה 1200 מטר. רצוי להתעדכן בתחזית מזג האויר ברמה יומית ולהכין מסלול חלופי מתחת ל 1200 מטר אם צפוי גשם בגבהים.

טיפ ב' לרוכבים בשוייץ: רוב הרכבות בשוייץ כוללות קרון להובלת אופניים. לוחות הזמנים של הרכבות מציינות על אלו רכבות ניתן או לא ניתן להוביל אופניים. תמורת 15 פרנקים שויצרים ליום מובטח לכם מקום תליה לאופניכם (על בסיס מקום פנוי).

יום חמישי 31/5/07. בגלל צפי לגשם באיזור ציריך ולשמיים בהירים באיזור DAVOS יצאנו מ Landquart, 20 ק"מ צפונית מChur (גובה כ 500 מטר מעל פני הים) לכיוון .Davos לא להאמין, רוכבים בשויייץ! הכל ירוק. הכל נקי. הכל יפה. הנהגים מתחשבים. הכבישים ללא מהמורות, המים זורמים וכל היום עומד לרשותנו. הקילומטרים הראשונים במישור אך עד מהרה מתחילים לטפס לכיוון Klosters ומעבר Wolfgang שבגובה 1630 מטר. ממשיכים עד Davos. העיירה בה מתכנסים עשירי העולם לפסגות ה G8 אינה מרשימה במיוחד בקיץ. מבחינתנו העיקר היא תחנת הדלק בה מתדלקים קרואסון ממולא קרם שקדים, Mandelgipfel אותו ניתן להשיג בכל מאפיה מקומית. פונים לכיוון דרום מזרח למעבר Fluela. מי עוד זוכר את המנדלגיפפל? העצים נגמרים ורחוק לפנינו רוכבים שתי דמויות שאותם אנחנו עוקפים בקלות. שני רוכבים מבוגרים, עמוסים בתיקים, אין פלא שאנחנו מהירים מהם. עוצרים לצילום וגם למנוחה קטנה. הרוכבים שעקפנו מתקרבים. איך הם לא עוצרים? הסוד הוא הקצב השוויצרי: רוכבים לאט אך ללא עצירות. בפעם הבאה נדע לצלם בלי לעצור, את זה עוד נצטרך ללמוד.

מעבר Fluela
מעבר Fluela
עולים ועולים, לא מורגש מחסור בחמצן אבל הטמפרטורה יורדת. בתמורה לכל 100 מטר טיפוס הטמפרטורה יורדת בעוד מעלה צלזיוס. לפי החשבון הזה הטמפרטורה במעבר Fluela הוא חמש מעלות לכל היותר. למרות זאת ניתן להשאר בלבוש קצר כל עוד הגוף חם מהטיפוס. מגיעים לשיא: השיא אינו פסגת ההר המקומי, הוא בסך הכל הנקודה הגבוהה ביותר בכביש: 2383 מטר. עד מהרה מגיעים גם הרוכבים שעקפנו. המבוגר מהשניים מספר לנו באנחה מלאת סיפוק שמלאו לו 67 שנים: 'עד מאה ועשרים תזכה לרכב במעברי הרים'.

בכל מעבר הרים יש לקיים בדבקות את מעמד ההלבשה: הדהירה בירידות הארוכות ללא לבוש חם יכולה לגרום להתקררות ולהתכווצות שרירים מסוכנת. לובשים את שרוולי הלייקרה לרגליים, עליהם את המכנסיים של חליפת הסערה, בחלק העליון את מעיל הרוח ועליו את מעיל הגשם, מתחת לקסדה כובע פליז ועל הידיים כפפות ארוכות בנוסף לכפפות הרכיבה הקצרות. על אף העננות הכבדה אסור לוותר על משקפי השמש: העיניים לא אוהבות את השילוב של אויר קר ומהירות גבוהה. עכשו אפשר להתחיל בירידה. למזלנו הרע מתחיל לרדת גשם מלווה בברד. עוצרים כדי ללבוש את הערדליים על נעלי הרכיבה. יורדים, טסים, עפים, ההרגשה היא כמעט של צניחה חופשית. אסור לעזוב את הכידון ביד אחת אפילו לרגע. הכביש רטוב וכנראה גם חלק. מידת הריכוז הנדרשת בירידה התלולה מעייפת לא פחות ממאמץ הטיפוס בעליות. יורדים חזרה לגובה העצים ועד מהרה הכביש הצר מתפתל בתוך יער ירוק ונוטף גשם שהולך וגובר. יורדים עד Susch (כ 1700 מ'). רוברטו עוד סוחב שאריות של הצטננות כבדה ומחליט בצדק לא להמשיך את הרכיבה בגשם הכבד.

כהולנדי לא לגמרי שפוי אני ממשיך בכיוון דרום מערב לכיוון Zuoz ו La Punt. אחרי כרבע שעה הגשם נפסק והרכיבה הופכת להיות בעמק מישורי עם רוח נגדית חזקה, גם זה מצב מאד הולנדי. La Punt (1800 מ') היא הפניה לכיוון מעבר Albula (2300 מ'). הכביש מתפתל בתלילות ומד המהירות לא עובר את ה 7 קמ"ש. תנועה נוספת כמעט ואין והחלק המזוכיסטי שבי מוצא סיפוק מאין כמוהו בשילוב של המאמץ והדממה בנוף שהיה יכול להיות עוצר נשימה אלו רק לא הייתי מגיע למקום רכוב. כמות השלג ופסגות ההרים הנראים ממעבר Albula עצמו הזכיר לי תמונות מהסרט המספר את סיפור הישרדותם של משלחת הספורטאים שמטוסם התרסק בהרי האנדים (6000 מ') ושהחיפושים אחריהם הופסקו ללא תוצאות. הדרך ממעבר Albula עד Thusis היא טיסה של כ 30 ק"מ שמעניקה הרגשה כאילו אתה רוכב בתוך סרטון פרסומת של משרד התיירות השויצרי. הפעם לא ירד גשם, הכביש היה יבש ואפשר להתפרע בעיקולי הכביש החדים. ללקק את אצבעות הרגליים ורק לא לאבד ריכוז. אני נזכר איך כשבועיים קודם סיירתי ב Google Earth בדיוק בדרך הזאת. ללא ספק אנשי Google עשו עבודה מרשימה: חוץ מהמאמץ הפיזי, זרימת המים ושאר קולות הטבע הסיור המקדים ב Google מעניק קירוב לא רע למציאות. כ 10 ק"מ לפני Thusis רוברטו מגיע רכוב, יבש ולא מצונן לקראתי. חזרנו לציריך לא ברכיבה ושאלנו את עצמנו אם גם בימים הבאים נצליח לרכב כ 160 ק"מ עם טיפוס יומי מצטבר של 2900 מטר.

יום שישי 1/6/07. חשבתי לרכב בזמן שרוברטו קיים פגישת עבודה אבל הגשם האינסופי הכניע אפילו את החלק הזה של ההולנדיות שלי.

יום ראשון 3/6/07. רוברטו נזכר שלא מומלץ לרכב בימי ראשון בדרכי נוף ראשיות. העם השוויצרי בדרכים ובמיוחד עדרי האופנוענים המרעישים פוגעים בתענוג הרכיבה. נוסעים במכונית עד Pfaeffikon, שליד הגשר שמפריד בין אגם ציריך ל Obersee ומתחילים לרכב. זהירות: רוברטו התגבר על ההצטננות שלו וכוחו חזר. מעתה ואילך אצטרך להתאמץ באמת. הדרך המובלה לRapperswill ומשם ל Wattwill מתפתלת בין כפרים מטופחים הזרועים על גבעות ירוקות. למה בעצם צריך לטפס עד מעברי ההרים המדבריים נטולי הצמחיה הירוקה בעוד שבגבהים שבין 600 ל 1200מטר הכל כה מוריק ושופע? מ Wattswill ממשיכים דרומה עד Starkenbach שם פונים לכיוון דרום מערב למעבר Vorderi Hoeh (1500 מ' האם זה השם הנכון??).
אמנם אנחנו לא באיזור ההרים אבל הטיפוס הוא טיפוס ועדיין צריך להקפיד על קלוריות ונוזלים בזמן. ממעבר Speer טסים בירידה ל Nafels ומתחילים לטפס לכיוון Richisau (חזיר עשיר). תגידו אתם, הטיפוס לא משתלם ? רוברטו מתקדם ואני לא מצליח להשאר צמוד אליו. החולשה הולכת וגוברת ועד מהרה רוברטו נעלם באופק. למרות שאינני חש רעב כנראה שלא אכלתי מספיק. קצב הדיווש הולך ופוחת ואני מבין שהגעתי למצב ה'קיר': כשחסרים סוכרים בגוף שום כח רצון לא יעזור. רק אוכל והתאוששות. לשמחתי רוברטו עוצר בגלל שיחת טלפון חשובה. אני צונח מהאופניים וטורף מכל הבא ליד: סנדוויצים, פירוט מתוקים ומשקה איזוטוני. מי שהתנסה במצבים כאלה יודע שההתאוששות ממצב ה'קיר' לוקח זמן.

הטיפוס נמשך עד מעבר Pragel (1500 מ'). במעבר ממתינה לנו עוד חוויה שוויצרית: ערפל כבד ימנע מאיתנו ליהנות מהנוף הירוק בירידה שלאחר הטיפוס הממושך. הירידה בערפל מפחידה הרבה יותר מהירידה בגשם. אין לנו פנסים וברור שכל נהג שיבוא מולנו בכביש הצר יופתע לחלוטין. הענין עובר בשלום ולשמחתנו הירידה עדיין נמשכת גם אחרי שיצאנו מהענן. עוצרים בבית קפה ב Schwyz לכוס קפה עם המון קצפת ועוד תוספות עתירות קלוריות. בשולחן הסמוך אלינו יושב זוג צעירים הרוכבים בדרכם ל Vierwald staetter see. הוא מספר לנו שהוא חצה את איטליה מצפון לדרום על אופניים ושבכוונתו להגיע ברכיבה לישראל מירדן. מקום עבודתו שבגרמניה מאפשר לו לעבוד מספר שעות מינימלי כך שיישארו מספר מירבי של ימי חופש לצורך רכיבה ברחבי העולם. סגנון הרכיבה שלהם שונה: אופניהם כבדות ועמוסות לעייפה והמרחקים היומיים המתוכננים שלהם הרבה יותר שפויים מאלה שלנו.
המעבר מהכסא הכל כך נוח של בית הקפה חזרה למושב האופניים מלווה בלא מעט אנחות קורעות שרירים תפוסים. מ Schwyz ממשיכים צפונה דרך Rothenturm חזרה עד Pfaeffikon: הקילומטרים האחרונים לוקחים אותנו לאורך ירידה לא תלולה בואכה אגם ציריך: המראה מרהיב וכה מרענן שאנו מופתעים לגלות שהמרחק היומי הגיע ל 155 ק"מ וטיפוס כולל של כ 2600 מ'.

יום שני 4/6/07. עולים על רכבת שלוקחת אותנו מציריך ל Goeschenen (גובה כ 1100 מ') מעט צפונה מ Andermatt. התוכנית היא לרכב סוף סוף את הסיבוב הקלאסי Susten Pass – Grimsel Pass – Furka Pass אבל מזג האויר השוויצרי מכה בנו שוב. מעבר Susten חסום בגלל שלג, בחודש יוני! עוברים לתוכנית החלופית: הטיפוס ל Andermatt (1400 מ') יפה וקשה אבל הכביש עמוס מדי. לאחר הצטיידות בעוד מנה של Mandelgipfel ממשיכים מ Andermatt לכיוון מעבר St. Gotthard (2100 מ'). ככל שעולים יותר, התנועה פוחתת וכך גם מספר הכפרים. הטיפוס מ Gosschenen עד המעבר נמשך על פני יותר מ 30 ק"מ בקצב ממוצע של 11 קמ"ש מייגעים. למעלה ממתין לנו אגם קפוא והרבה שלג: כנראה שמעבר Susten באמת סגור. הסיפוק המלווה בהגעה למעבר הרים לא מצטמצם לצילום המשותף ליד השלט Passo עם כך וכך מטרים גובה. במחשבה נוספת, באיזו זכות מעיזים המטיילים המגיעים למעברי ההרים אלה רכובים על אופנוע או אף גרוע מכך ישובים במכונית, להצטלם ליד אותו שלט בלי שנקפו אצבע של רגל ובלי להפריש אפילו טיפת זיעה אחת. אז שיהיה לכם ברור: גם אם רוכב האופנוע והנוסע במכונית חושב שהוא מתפעל מהירידות הארוכות שבאות אחרי שיא המעבר, הנעתו לעולם לא תשתווה לחוויית הירידה של המדווש שהזיע כדי להגיע להתחלת הירידה אי שם למעלה.

השלט במעבר מראה St. Gottardo באיטלקית ולא St. Gotthard בגרמנית ואכן מהמעבר דרומה מתגלה שווייץ אחרת: פחות מושלמת, פחות מתוחזקת, מכוניות פחות חדשות ויקרות, כבישים מתוחזקים קצת פחות טוב ובכפרים יש ניחוח של התנהלות איטלקית: ברוכים הבאים לקנטון טיצ'ינה דובר האיטלקית. הירידה נמשכת על פני יותר מ 30 ק"מ בואכה Biasca שם היה המקום להפסקת פסטה מבורכת. משם עד Vira (גובה 300 מ') שלחוף אגם Maggiore. במעבר סנט גוטהרד הטמפרטורה היתה קצת מעל 5 וב Vira יש 25 מעלות. אין וויכוח ביננו שללא טבילה באגם לא ממשיכים לרכב. בהעדר בגד ים משמשת הקסדה כעלה תאנה למצלמה (התמונות שמורות במערכת). ההתרעננות היא מוחלטת.

בעקבות המלצה במפת האופניים רוברטו מחליט שעולים למעבר Alpe di Neggia ולכפר Indemini דובר האיטלקית השוכן במובלעת שוייצרית שכוחת אל. בעבר הרחוק שגשגו כאן מבריחי הגבול ובימינו הפך הכביש המתפתל לאטרקציה תיירותית. בתלילות של 13% על פני 13 ק"מ אנו מטפסים במשך שעה וחצי מגובה 200 ל 1500מ'. תחילתו של הכביש בשכונת ווילות והמשכו במעבה היער בפיתולים המעניקים ראות של כ 50 מטר קדימה. קשה אבל יפה ללא עוררין. במעבר Alpe di Neggia אנו פוגשים סבא גרמני אובד עצות שאחד משני נכדיו מכסה את מצחו וגונח. מתברר שהילד סובל מכאב ראש חזק ושהוא איננו פצוע. מלאתי את בקבוק המים בבאר הקרובה, הילד לא הפסיק לשתות והסבא חזר לחייך.

הירידה ל Indemini ול Maccagno מתפתלת בפראות מכפר איטלקי אחד למשנהו. הכל ירוק ונידח והרעש היחידי הוא איוושת הירידה המהירה והצרחות שלנו. על מנת שנוכל להתחיל את הרכיבה ביום שלמחרת מBellinzona אנו מושכים בשארית כוחותנו עד שם. (על המונה 180 ק"מ וטיפוס יומי מצטבר של 2300 מ').

יום שלישי 5/6/07. מחפשים רכיבה של 50 ק"מ שמתוכם עליה רצופה של 1800 מ' על פני 30 ק"מ? צאו מ Bellinzona והמשיכו עד מעבר St. Bernardino. רוברטו צועק 'אני אוהב את שווייץ' ובצדק. הקילומטרים הראשונים עוברים בדרכים חקלאיות ובהדרגה הטיפוס הופך להיות מפרך יותר ויותר. למרות שתמונה זו נראית כאילו צולמה בשעת דימדומים היא צולמה בשעות הבוקר המאוחרות. מקור הצל על הכביש הוא המדרונות התלולים משני צידי הכביש. מדרונות אלה מאפיינים את האלפים באיזור זה של שווייץ.

ממעבר סנט ברנרדינו יורדים בתלילות לעיירה Spluegen ומתדלקים במנת פסטה. ממשיכים בטיפוס חמוד של כ 700 מ' מלווה בזירזופי גשם עד מעבר Spluegen. כנראה שהפסטה היתה טובה במיוחד כי העליה עוברת עלינו ללא קושי. במעבר הגבול שבמעבר Spluegen (גובה 2100 מ') ממתין לנו שוטר גבולות איטלקי חמור סבר שמקפיד לבדוק כל דרכון ודרכון על אף הגשם השוטף. לא נורא, הפיצוי מגיע עד מהרה: ירידה רצופה של כ 30 ק"מ. מידי פעם יש קטעי מנהרות קצרים שנבנו למניעת הצטברות של מפולות על הכביש בסלול על מדרון תלול. הצירוף של קטעי מנהרות אלה ומשקפי השמש מעניקים עלטה במהירות של 50 קמ"ש. אין ברירה: בכניסה למנהרה שולחים יד מהירה (אסור לעזוב את הכידון במהירויות כאלה) שמורידה את משקפי השמש לקצה האף וביציאה מהמנהרה עם הסינוור הפתאומי יד זריזה מחזירה את המשקפיים למקומם. האופציה של הורדת המהירות אינה קיימת – מה יותר טוב מלהשכיב את האופניים בסיבובים כמו האופנוענים בערוץ הספורט? בשביל מה טיפסנו כל כך הרבה אם לא בשביל הירידה הזאת. הירידה נמשכת עד Chiavenna (גובה 300 מ'). ומה יש לרוברטו להגיד? 'אני מרגיש שאני מסוגל לטפס היום עוד 1500 מ'. אני לא בדיוק מרגיש כך אבל אני מוכן לנסות: המטרה להגיע עד הגובה של St. Moritz (1800 מ') בכביש הנהדר של עמק Bregaglia. מצב הרוח מצוין ויש הרבה כח, אז מרביצים. כעבור כ 15 ק"מ מתחיל טפטוף. הטפטוף גובר והופך לגשם והמישור הופך לעליה. הגשם מתגבר והופך למבול והעליה הופכת לטיפוס מפרך. 'דוד, יורד גשם' אומר רוברטו. התשובה שלי: 'נכון אבל רצית לטפס עוד 1500 מטר, בהולנד לא עוצרים בגשם'. כעבור עוד מספר קילומטרים בגשם שוטף מספר לי רוברטו על רכיבה באיסלנד שכמעט הסתיימה בהיפותרמיה. הבנתי את הרמז וסוכם שבמלון הראשון עוצרים. אלא שהמלון לא הגיע. טיפסנו עוד ועוד וב Maloja השלמנו טיפוס יומי מצטבר של 4000 מטר על פני 150 ק"מ (שיא אישי לשנינו). בעל המלון שמצאנו קיבל את שני הרוכבים הרטובים בשעה 20:30 עם חיוך רחב: אתם רוצים אולי קורת גג? על העליה הזאת נצטרך לחזור פעם נוספת במזג אוויר קצת יותר בהיר. אחרי יום כזה מה יכול להיותר טוב ממקלחת חמה בלי נקיפות מצפון על חיסכון במים.

יום רביעי 6/6/07. רוברטו מציע שלפני ארוחת הבוקר נחזור כמה מאות מטרים אחורה לכניסה ל Maloja כדי לצלם את הנוף שהפסדנו אתמול. אני מודה: אין לי כח ולא ברור לי איך ארכב היום. יום הפסקה נשמע מפתה עד מאד אבל זאת לא אפשרות אמיתית. אחרי ארוחת בוקר דשנה יוצאים לדרך: הכביש מישורי בגובה 1850 מ', קר בחוץ ואני לא מצליח לעמוד בקצב של רוברטו הדוהר קדימה לכיוון סנט מוריץ. כעבור כ 15 ק"מ בכניסה לעיר היפהפיה אני פותחים מפות וקובעים להפגש בסוף היום ב Zernez. הגוף שלי מבקש התחשבות אחרי המאמץ של אתמול שלא עולה בקנה אחד עם תוכניות הטיפוס של רוברטו ואנחנו נפרדים. מזרחה לסנט מוריץ מטפסת לה דרך הררית לעבר מעבר Bernina (2300 מ'). רוברטו נעלם והטיפוס קשה לי למרות שהורדתי קצב. עלי להודות, בפעם הראשונה השבוע אני סובל..אין כח. אני עוצר שוב ושוב אך גם המזון וההפסקות לא משפרות את המצב. הירידה ממעבר Bernina היא בסך הכל צניחה של 300 מטר עד הפניה לכיוון מעבר Forcola di Livigno (שוב 2300 מ') שעל גבול איטליה. איזו ירידה מקוללת! בשביל מה לרדת אם מיד לאחר מכן ממתין טיפוס של עוד 300 מטר בכביש שומם, צר ומדברי שהיחידם שרוכבים שם הם אופנוענים גרמנים שטרטור מנועם כאילו שם ללעג את תנועות הדיווש המיואשות שלי. מד המהירות מראה 6 קמ"ש. שיהיה כך. מעבר Livigno הוא הטיפוס האחרון להיום, אחריו מובטחים רק מישורים וירידות. והנה לפתע נראה במרחק מעבר הגבול Livigno. ניתן להבחין מרחוק במספר רוכבי אופניים העומדים במעבר. אני מתקרב: רוברטו! מה אתה עושה כאן? ובכן מתברר שתיאורי העייפות שלי היו נכונים באותה מידה גם לרוברטו. מכאן והלאה מורידים קצב בהסכמה ואנו יורדים באיטיות לעיירת האופניים Livigno. במרכז העיירה יש מפה המציעה רכיבות לאופני שטח על שבילים המגיעים לגובה 3000 מ'. את זה נשאיר לפעם הבאה. בהמשך ליציאה הצפונית מזרחית מהמקום יש מנהרה של נתיב בודד באורך 4 ק"מ. המחברת את Livigno לכביש 28. חייבים לעבור את 4 הק"מ לפני שהרמזור בצד השני מתחלף והתנועה תתחיל לזרום מהכיוון הנגדי. למזלנו בכיוון הנסיעה שלנו המנהרה היא בירידה מתונה ואנו דוהרים בה בקור מקפיא לעבר האור שבקצה. לשנינו חזר מעט כח ובמקום לפנות שמאלה לכיוון Zernez אנו פונים ימינה לעבר מעבר Ofen. איזור זה הוכרז לפני למעלה ממאה שנה כשמורת טבע במטרה לחקור כיצד מתפתח איזור אלפיני ללא התערבות האדם. מה שבולט הוא המספר הגדול של עצים מתים השרועים על המדרונות המקנים ליערות גוון אפור חסר חיים. במעבר Ofen (2150 מ') פוגשים אותנו כמה שוויצרים שבדיוק סיימו מסלול הליכה במקום. אחד מהם רוכב אופניים לשעבר מתעניין בנו ובעקבות כך גם בישראל. חוזרים. מכיוון שבירידה ממעבר Ofen עד Zernez אין עיקולים חדים כפי שיש ברוב הירידות אנו עוברים בפעם הראשונה בשווייץ את ה 70 קמ"ש. לא רע אחרי הטיפוס המייאש ל Livigno. יש לעומת זאת הנאה עוד יותר גדולה מזו והיא לקנות כרטיס לרכבת ולהתיישב על מושב רך ורחב שלוקח אותך עד העיר הגדולה ציריך. למותר לציין שנרדמנו עוד לפני שהרכבת יצאה לדרך. למרות הכל הספקנו לעבור 110 ק"מ ולטפס 1300 מ' אפילו ביום כזה.

יום חמישי 7/6/07. רכבנו כ 100 ק"מ באיזור הגבעות מזרחית מציריך. העייפות חלפה, הכוחות והקצב חזרו. איזו הקלה. בנוסף לכך הפעם רכבנו ללא ציוד, כמו בארץ. רכיבת פרידה משווייץ היפהפיה, גן העדן לרוכבים חובבי עליות וירידות. תם שבוע שהשאיר בנו טעם של עוד הרבה קילומטרים לשנים הבאות וטעם של ארוחת צהריים משובחת ממטבחה של אמו של רוברטו אותה סעדנו על מרפסת ביתם המשקיף על אגם ציריך. לא נותר אלא להכניס את חלקי האופניים לקרטון ולשים את פעמינו לתחנת הרכבת בעזרתו של אביו של רוברטו. רוכבים יקרים אם אתם מתלבטים איפה בחו"ל לרכב ההמלצה שלנו היא שוויייץ. להתראות במעברים.

לתגובות dbg@gmic.co.il

 
 טיול אופני הרים, בהריי ההימלאיה הסובבים את עמק קטמנדו שבנפאל...
טיול אופני הרים, בהריי ההימלאיה הסובבים את עמק קטמנדו שבנפאל הכי קרוב שאפשר לאלוהים להמשך
 חופשת אופניים בלה-פלמה...
חופשת אופניים בלה-פלמה גן העדן הוולקני באיים הקנריים (או: האי המשופע בעולם – איך בכלל רוכבים שם?) להמשך


לפורום טיולים
לכתיבת כתבה במדור זה...
לרשימת הכתבות של דוד בן גרשום...
 לתצוגת פורום
טיול כביש בשווייץ
אימייל יישלח באופן אוטומטי למחבר
לדרוג הכתבה יש לבחור בין הר אחד לחמישה הרים
פצצה 5 4 3 2 1 חלש 
מספר מדרגים: 34    דרוג כללי: 4.47

––––– אודות הרים  –––  יצירת קשר  ––––  רשימת הדיוור  ––––  תנאי שימוש
אומניבייס בע"מ 2001 - 2017