נושא: אני הצלחתי תאריך: 7/16/2008 8:55:00 PM
מחבר/ת: David Lorintsy
אני נוסע לעבודה וחזרה על אופני כבר כשנתיים וחצי.
בתחילה האופניים נקנו ככלי עזר להורדת משקל והשגת כושר, והייתי בספק אם אוכל להתמיד ולהפוך אותם לכלי תחבורה קבוע. דיי מהר נדבקתי ב´חיידק´, והתחלתי לרכוב גם בסופי שבוע בשטחים הולכים ומאתגרים, תוך כדי שדרוג לשיכוך מלא.
למרות שהעבודה לא רחוקה מביתי, בכל זאת ישנו הבדל ברמת הרעננות כאשר מפדלים כרבע שעה בשמש יוקדת בין המכוניות ובסוף נדחסים למעלית שעולה רק ארבע קומות אבל האנשים הנחמדים ואיטיי המחשבה (ככה זה נראה כשחם) דואגים לכך שתעצור בכל קומה וקומה ובצעד מהוסס ומבט שואל יועילו בטובם, לבסוף, לעשות את הצעד המופלא ולעלות או לרדת מהמעלית או לגלות שתעו (אולי גם טעו) ובכלל לחצו סתם.
דלתות המעלית נפתחות באיטיות כאילו כואב להן, מחכות באדישות, ונסגרות באיטיות וחוסר חשק מוחצן - כל אותו זמן אני מנסה לשכנע את טיפות זיעתי שתכף מגיעים למזגן ואין שום טעם להיות חסרי סבלנות ולזלוג על מצחי - כמובן ללא הועיל.
מה רבה היא השמחה עת המעלית מגיעה אל קומתי ואני מדלג במהרה, תוך דריסה ודחיפה של מינימום אנשים, אל מחוץ למעלית, אץ ורץ כרטיס הנוכחות לחריץ נכנס, מאפסן את אופני, ואז מגלה לחרדתי, הלא מופתעת, שגם בבוקר לוהט זה למישהי נורא קר. אז היא שמה את המזגן על 200 מעלות. איזה כיף. יופי טופי.
עד שהטמפרטורות ירדו והאויר מול עיני יפסיק להתנועע כמחזה פאטה מורגנה, כתמי זיעה כבר יופיעו על חולצתי.
לך תסביר לאנשים בעבודה למה חם לך כלכך כשאתה גר קרוב.
בקיצור-
תמיד חלמתי על מקלחת שתרענן אותי בבוקר. לאחר מסע שכנועים וגיוס חברי לרכיבה למאבק, וכנראה גם בגלל שבחברה הזיזו כמה קירות (מילולית), הצלחנו להתיש ולשכנע את המנהלים לקבל הצעת מחיר למקלחון מסכן.
אז ישנו מחיר והזמנת עבודה וכעת מחכים לביצוע.
אז אני אופטימי... יחסית.
אני מאחל לכולכם שלא תוותרו ותצליחו. :cool:
|
