הרים - אתר האופניים הגדול בישראל

כתבות > מדור טור אישי
עד כמה החום משפיע על הרכיבה שלך?

   לא רוכב/ת ביולי אוגוסט!
   רוכב/ת בשעות הערב המאוחרות
   רק עם זריחת החמה
   החום לא עוצר אותי
 
 

לורי קופנס מספרת על העונה שחלפה ועל הסיבות שהביאו לפרישתה בתום העונה הקדם אולימפית
קרדיט: כתבה: לורי קופנס, צילומים: דני זקן
הועלה על-ידי: 
דרור סופר לאתר של דרור סופר
9/12/2003, 03:45

                

   

 אתונה לא מחכה לי 

החלום של ייצוג ישראל באולימפיאדת אתונה 2004 קינן בי זמן כה רב שיכולתי להרגיש את הידיים שלי מניפות את דגל ישראל במצעד הפתיחה של המשחקים. יכולתי לשמוע את הקהל השואג ואף יכולתי להרגיש את הלחץ בחזה על קו הזינוק בחום אוגוסט של המסלול באתונה. השתתפותי באולימפיאדה - שהפחידה אגב את מכרי האמריקנים, להם זה הזכיר את מינכן- הייתה אמורה להיות בין היתר גם הכרת התודה שלי לכל "משפחת" האופנים שלי בישראל שהפכה את ישראל לביתי השני וגרמה לי לאהוב את הארץ הזו.
אבל עכשיו זה כבר ברור, אתונה תישאר רק חלום.
המסע שלי החל לקראת סוף 2002 כאשר טיפסתי עד למקום 32 בדירוג העולמי ממש על סף הקריטריון האולימפי הקובע כי 30 המדורגות הראשונות בסוף 2003 יגיעו לאתונה. הצעד הראשון היה למצוא דרך להשתחרר מעיסוקי כעיתונאית בסוכנות הידיעות איי-פי. החיפוש אחר הספונסרים שיאפשרו זאת הצליח לאחר שחברת המים המינרלים "נביעות" הסכימה לאמץ את האיגוד ואת הרוכבות ה"אולימפיות." בזכות המלגה של נביעות יכולתי להשתחרר מהעבודה באפריל, מעט מאוחר משרציתי אבל בדיוק בזמן לנסוע לאירופה.
במבט לאחור אפריל ומאי היו החודשים המטורפים בחיי. במהלך הזמן הזה יצאתי לחופשה מהעבודה, החלפתי ספונסר אופנים לספשליאזד, יצאתי לגור ולהתאמן בגרמניה, עברתי להתאמן תחת שרביטו של סטפאן ג'רארד מי שהיה מאמן הנבחרת האולימפית האמריקנית ובעצם הפכתי לרוכבת מקצוענית. הכל נראה כל כך מוכן להשלים את המשימה.
החים המקצוענים היו קשים ומחייבים. המשמעות הייתה לחיות אופנים. לא לראות טלוויזיה עד שתיים בבוקר, לא לטייל כתיירת במקומות שבהם עברתי, לא לאכול שוקולדים או גבינות, ובעיקר להתאמן, להתאמן ולהתאמן.
ובתוך לוח הזמנים המונוטוני והמפרך היו גם הרגעים הזוהרים, בעיקר כשהתייצבתי על קו הזינוק עם בגדי נבחרת ישראל. לא הספקתי לשרת בצבא לאחר שעליתי לישראל וכעת הרגשתי שזו הזדמנות שלי להיות שגרירה נאמנה למדינה לפחות בקרב רוכבי אופני ההרים. ההרגשה הזו התחזקה כאשר בארץ היו פיגועים, וממש הרגשתי שאני מדוושת כדי להצליח ולהביא קצת אופטימיות לישראלים.
אבל התוצאות לא הגיעו כמקווה. כבר בראשית השנה הרגשתי שהכושר שלי ירד לעומת השנה שעברה. ביום הראשון של המרוץ בקפריסין בחודש פברואר רכבתי בדקה לאט יותר מאותו מקצה בשנה שעברה ומדובר במרחק של תשעה קילומטרים בלבד. ייחסתי את זה להתמקדות שלי באימוני בסיס כדי להגיע לשיאי מאוחר יותר במשך השנה. במארס נודע לנו כי הוועד האולימפי הישראלי קבע קריטריון משלו הדורש תוצאת סף באליפות אירופה (עד מקום 24) או באליפות העולם (עד 32) קריטריון שידעתי כי יהיה קשה להשגה. המלאכה הייתה קשה הרחק מהבית ,ללא האתרים המוכרים לאימונים כמו הר טייסים שם נהגתי לבחון את עצמי מדי שבוע. זה לא פשוט למצוא סינגל טרקים מתאימים בארץ זרה.
באפריל לאחר מחנה האימונים טכני מוצלח עם המאמן סטפאן באלפים בצרפת ומקום שמיני במרוץ שם לפני כמה רוכבות מהצמרת העולמית הייתי בטוחה שעליתי על הדרך הנכונה.
אבל מרוץ הגביע העולמי הראשון בגרמניה היה אכזבה ואות אזהרה ראשון. סיימתי במקום 55, 11 מקומות פחות טוב מהמרוץ המקביל שנה קודם לכן. המאמן הרגיע אותי אמר כי הסבלנות והמשך האימונים ישתלמו בחודשים הבאים לקראת גביעי העולם בקנדה אליפות אירופה ואליפות העולם. כשהתוצאות המשיכו לאכזב גם בגביעי העולם בקנדה, אמרתי למאמן שהכושר שלי לא עולה כמצופה. הוא תלה את האשם בעיקר בלחץ הנפשי בשל המטרה האולימפית וקבענו כי אני צריכה להתמקד בכל מרוץ בנפרד בלי לחשוב על ההר הגבוהה שאני עוד צריכה לטפס עליו בהמשך. סטפאן לא הסכים לשנות את תכנית האימונים ואני לעומתו לא יכולתי להאמין כי המתח והלחץ גורמים לי להרגיש חלשה בכל עליה רצינית. התגעגעתי להר טייסים שם יכולתי להשוות את עצמי לעבר אבל סטפאן אמר "את חייבת ללמוד לסמוך על עצמך, ועלי."
בראשית אוגוסט הגיע שיעול קשה ותוצאה גרועה נוספת מקום 15 ואחרון במרוץ D2 בשוויץ. אני ודני הרגשנו שהכישלון אורב לנו מעבר לפינה במרוצי האליפויות הקרבים. בדיקת דם הראתה שאני לא חולה במחלת הנשיקה (כמעת קיוויתי, כדי שיהיה הסבר) וגם לא סובלת מעייפות בשל אימון יתר. הרגשנו חסרי אונים ובאליפות אירופה בגראץ אוסטריה סיימתי במקום 43. החלטנו לנסות ולהתחרות באליפות העולם במרתון תוך הסתמכות על הבטחה כי תוצאה טובה שם עשויה להיחשב כקריטריון אולימפי. אבל מקום 31 במרתון לא הספיק לוועד האולימפי הישראלי שנסוג מהבטחתו. שבוע אחר כך באליפות העולם XC תחרות הצ'אנס האחרון לקריטריון שוב אכזבה עם מקום 53 בלבד, 21 מקומות מתחת ליעד.
ארבעה ימים קודם לכן לאחר שהתקבלה התשובה השלילית הסופית מהוועד האולימפי לגבי המרתון הרגשתי כמי שהולכת לגיליוטינה. לא רציתי לקום בבוקר או לרכב בכלל. רק דרור פקאץ' חברי לנבחרת הצליח לגרור אותי לרכיבת שחרור. "את מעדיפה שלא לדבר על אופנים או לא לדבר בכלל? " שאל דרור. לא כל כך רציתי לדבר בכלל והוא נטל את מלאכת הדיבור על עצמו…זה עזר לי לא מעט להתגבר על האכזבה. הוא הצליח להשכיח ממי את המסלול הטכני המצפה לנו כשדיבר על כך שאנו מייצגים את המדינה ואלפי אנשים יצפו בנו. ההתלהבות החלה להתעורר מחדש ובעיקר לאחר שהצלחתי לרכוב את כל מסלול המרוץ המאוד קשה, כולל הדרופים המסוכנים, לא מעט בזכות הספשליאזד אפיק שלי (רכבתי על ז"ק בהתחלת השנה). אבל בסופו של דבר השיפור ביכולתי הטכנית לא שינה מאומה, לא הצלחתי לעשות זאת, לא עמדתי בקריטריון.
וכל הזמן אני עדיין שואלת, למה? המיעוט באינטרוולים? הריחוק מהבית והנסיעות המתישות? האם הייתי צרכיה לאכול יותר חלבון? מדוע לא הקשבתי לנמרוד דובינסקי עוד ב-98 אולי הייתי מצליחה להגיע לאולימפיאדת סידני, או אולי להתכונן מוקדם יותר לאתונה? ואני תמיד עונה לעצמי, ומה אם לא היית אפילו מנסה? ידענו שהמשימה קשה. אבל ידענו שחייבים לנסות, ושאנו נותנים את הכל בכל עת, גם האיגוד, גם ספשליאזד, נביעות וכל הספונסרים, גם דני, וגם אני אישית.
אז נכון אני עוד עשויה להגיע למקום 32 בסוף השנה שוב. מקום כל כך קרוב ליעד שקבענו בראשית השנה, הקריטריון הבינלאומי. אבל, אפילו אחרי כל האכזבות, הפתעות המשיכו לבוא. התאמנתי חזק לתחרות בטורקיה באמצע אוקטובר בכוונה לנצח כמו שנה שעברה. אבל הגעתי רק חמישית. מבדיקה של שעון הפולאר עולה שרכבתי 10 דקות מאוד ארוכות אחרי הזמן שלי מהשנה שעברה על אותו מסלול באותם תנאים. אם הייתי עושה את אותו זמן גם השנה, הייתי מנצחת ובפער של שלוש דקות!
כל מה שרציתי במרוצים האחרונים היה לזכות בהזמנה לאתונה מטעם הוועד האולימפי הבינלאומי גם אם הוועד הישראלי ידחה אותה. אולי הייתי ממסגרת את ההזמנה ותולה אותה על הקיר, ואדמיין מה היה אילו…
כעת אני בבית. אני יכולה לצאת לרקוד עד 3 בבוקר ולא לדאוג כי צריך לקום ב 05:30 לאימון בוקר לפני שיהיה חם מדי. אני אוכלת הרבה שוקולדים ולומדת מחדש איך להשתמש בשואב אבק. לאט לאט השרירים שלי יצטמקו, העיתונאים יפסיקו להתקשר, ואני לא אהיה כבר רוכבת המתאמנת לאתונה. הקרב תם.

ובכל זאת אני עדיין אהיה רוכבת אופנים מושבעת . אני יודעת היטב בלבי, בחודש התשיעי להריון או בגיל תשעים אני עדיין ארכב על אופנים. אמשיך לחפש דרכים לגמול לקהילת הרוכבים בארץ על מה שעשתה בשבילי. איך אני מחכה לרכיבות האלה של WOW ,WOMEN ON WHEELS.
ביום שלפני אליפות ישראל באופני הרים רכבתי על המסלול והופתעתי לגלות שהוא ריק לחלוטין. היה לי את הירידות הטכניות, העצים והשמיים לעצמי בלבד. ממש לפני הפניה האחרונה דמיינתי את המאמץ של מחר ואת קריאות העידוד של הקהל וידעתי שאני אוהב את זה. ואז הורדתי מהירות, הבטתי על השמיים התכולים מחפשת אחר ציפורים, הרגשתי את הרוח על פני. חשבתי איך, לפעמים, שקט הוא דבר נפלא.
 


 תודות 

(תסתכלו, אולי אתם מופעים כאן)
בסדר כרונולוגי, מ1995 עד עכשיו
דני זקן- אולי לא היית בהתחלה אבל היית שם ברגעים הקשים, גרמת לכך שהכל היה אפשרי ותמיד עשית את הכל כדי שאני לא אצטרך לטפל בדברים השלילים (כסף) כדי שיכולתי לרכב, לישון ולסוע לתחרויות בחו"ל.
מישל גולדמן, שושנה וג'ון דן, חנאן, ג'סי ואריאנה, חבורת הטיולים הראשונים שלי, שלימדו אותי באמת איך לרכב טכנית (ערי רובין, עידו סופר, אורן הרשקו, מיקי בר-אור), אלי ואראלה סט, רם גולומביק (שלימד אותי מה זה אינטרוולים), אריק נביאס ואריה פרזנטי (הספונסורים הראשונים שלי שהראו לי שאני שווה משהו רציני), בוני אשל (שאמרה פעם בהתחלה 'לא משנה מה יגידו לך, את מאוד תחרותית'), הלן רזניק, נימרוד דובינסקי (לו הייתי שומעת אותך ב 1998 כשאמרת לי שאני הישראלית היחידה עם נקודות של UCI ויכולה לבנות על זה…), דן אברמסון, תמיר אשל, שלום דביר (תודה שעזרת לי ממש להיות רצינית ושהאמנתם בי בכל רגע), יואב בהט (שלמדת אותי איך להרחיק סוף סוף את התחת שלי מהכיסא באליפות עולם 2002 ועזרת לי להאמין שאפשר לרדת את הירידות המסוכנות האלה), יוני ירום (הראתה לי שכדאי מאוד להתחרות בחו"ל ושאפשר יותר מלחלום על האולימפיאדה ונתת לי את האפשרות המעשית לעשות את זה), ארז אזרחי (הזכרת לי שהטבע קיים מסביב וכל כך יפה), דני חסיד (שלא נתת לי לעצור לעשות את הקטעים הקשים עוד פעם אז הייתי צריכה לעשות אותם טוב פעם ראשונה!), גיל אברומיבסקי (שכן רכבת מספיק לאט שיכולתי ללמוד וכן עצרת לעזור לי לעשות את זה נכון), אורי לנדאו (שאף פעם לא הבריז לי, אפילו ב5- בבוקר בחורף), עדי פרומקין (שהיית אוזן אחד גדולה, תמיד שמעת ונסית לעזור בהכל), אייל ברהמס (שהאמין באמת שנוכל לעשות את זה יחד), ניסו רווח (שלקח צעד אחד אחורה ונתן לי לנסות להיות מוכרת בחנות), יובל שוסטר, עינב ברגר (שהזכירה לי שלא צריך פחות מ-15 אחוז שומן כדי להשתפר ברכיבה) בוריס ברנשטיין (שהזכרת לי לנשום, להירגע ולהתרכז), אילן סלע, נועם אייל, קובי קורן (שידע לתת תמיכת מעשית בזמן), דני הלסטוך (שתמיד הבין את השיגעונות של רוכבת מקצועית ותמיד נתן עצות חשובות), רוזלי הלסטוך, נביעות (תודה שאתם רואים את כל הפוטנציאל באופניים ורוכבים מקצוענים ורוכבות מקצועניות), פולאר (שלמדתם אותי שדפיקות הלב שלי, המהירות, הגובה, וקלוריות כן מאוד חשובים), רודי פרוג'קט (שהיתם הספונסורים היחידים שניגשו אלי קודם), דרור סופר-הרים (ששימנו לי את הדרך והבטיחו שלא יהיו פנצ'רים) מת'יו מתקי גרגורי, ניר ברק (על שידע לתפוס אותי בעדשה בירידות יפות) לכל החברים שירדו לסדר עדיפויות משני בשנתיים אלה - אנה צ'רני, מיכל כהן, רפי רפאלי, ערי רובין, דרור אדיקה, מישל גולדמן, ועוד הרבה.
ומאוד חשוב, הנשים של WOW, הקבוצה של נשים על גלגלים, שחיזקתן את הבטחון העצמי שלי, ושהזכרתן לי כמה יפה הנוף - אתן הסיבה שאמשיך לרכוב!
לורי קופנס


 תוספת המערכת 

לורי, תודה לך ובגדול!
על:
שסיפקת את הסחורה ובגדול, שהיית הראשונה, שהעמדת את הענף על הרגליים בכל תחרות בה השתתפת, שנתת לנו את האפשרות לרכל (לפרגן לך מאחורי גבך) ולהתפעל מכך שמעולם לא ביקשת דבר אלא קיבלת בשימחה, שהיה לך זמן לשוחח בטלפון ואפילו לתת את ההרגשה שאת מחייכת חיוך מלא (ואולי אף נבוך) מהצד השני של הקו, שהיית ונשארת לורי.

תודה, דרור.


קרדיט: כתבה: לורי קופנס, צילומים: דני זקן
 
 מה או למה זה עדין עושה לכם את זה?...
מה או למה זה עדין עושה לכם את זה? למה אנחנו רוכבי הפרי רייד אוהבים להסתכל לפחד בעיניים? למה אנחנו אוהבים להסתכן בדרופים? ולמה זה קורה?- כאן תמצאו תשובה מדעית! להמשך
 אירגון טיול אופניים לתלמידי כיתה ו'...
אירגון טיול אופניים לתלמידי כיתה ו' מהתכנון אל ההובלה של טיול רכוב, ולסיום גם כמה עיצות לארגון דומה להמשך


לכתיבת כתבה במדור זה...
לרשימת הכתבות של דרור סופר...
 לתצוגת פורום
אתונה לא מחכה לי
אימייל יישלח באופן אוטומטי למחבר
 11/12/2003 :11:45 חפש הודעות של משתמש זה לחץ\י לפרטי משתמש  elad פ ללא תוכן  מרגש לקרוא
 11/12/2003 :10:38 חפש הודעות של משתמש זה לחץ\י לפרטי משתמש  אלונה לאוב-גלבוע עם תוכן  לורייייייייייייייייי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
 10/12/2003 :18:51 חפש הודעות של משתמש זה לחץ\י לפרטי משתמש  ירון פדות עם תוכן  הרווחת את מקומך במילון
 10/12/2003 :13:01 חפש הודעות של משתמש זה לחץ\י לפרטי משתמש  יהודית ש עם תוכן  ללורי , הרבה אהבה!
 9/12/2003 :14:57 משתמש אנונימי  gili segal ללא תוכן  מתי טיול נוסף של WOW?
 9/12/2003 :14:01 חפש הודעות של משתמש זה לחץ\י לפרטי משתמש  אורני המפדל עם תוכן  You are a champion
 9/12/2003 :13:31 חפש הודעות של משתמש זה לחץ\י לפרטי משתמש  moshe mor עם תוכן  לורי לאתונה לא הגעת אבל...
 9/12/2003 :10:12 משתמש אנונימי  אילן דוד עם תוכן  ללורי שאותי ואת אשתי לא מכירה
 9/12/2003 :09:22 חפש הודעות של משתמש זה לחץ\י לפרטי משתמש  דרור סופר עם תוכן  לורי, תודה לך ובגדול!
 10/12/2003 :01:03 משתמש אנונימי  Gideon עם תוכן  really great BUT...


[ ]
לפרסום זה יש: 10 הודעות

לדרוג הכתבה יש לבחור בין הר אחד לחמישה הרים
פצצה 5 4 3 2 1 חלש 
מספר מדרגים: 41    דרוג כללי: 3.75

––––– אודות הרים  –––  יצירת קשר  ––––  רשימת הדיוור  ––––  תנאי שימוש
אומניבייס בע"מ 2001 - 2021