| 3632 ק``מ, ניס: הכל לכדי תמונה אימפרסיוניסטית | 
| | קרואסון, שמפניה, פיקאסו, סאן – טרופז, זינאדין זידאן, באגט, אייפל... צרפת! |
| התיאוריה שלי היא שצרפת הומצאה בלבדית עבור רוכבי האופניים.
הקלות וההנאה שבלרכוב בכבישיה הקטנים, לאורך חופיה או בשבילי האופניים הרבים שלה, הן המתנה האמיתית למי שמגיע עד לכאן עם אופניו. במדינה שבה הומצאו ופותחו האופניים, הצרפתים רוכבים בעצמם – לעבודה, לים או לקניות – ומכבדים מאוד את מי שמטייל במדינתם על אופניים.
הצרפתים אוהבים את החיים, ומעריכים מאד את זמן הפנאי שלהם. הם עושים ספורט, הם אוכלים טוב, הם שורצים בחוף הים והם מטיילים הרבה בתוך צרפת. לתייר החולף מתקבל, לכן, הרושם, שכל דבר נעשה כאן מתוך מחשבה וברצינות, כדי להקל על החיים ולהנעים אותם. מן הזווית המוגבלת שלי, מעל האוכף, אני יכול לתת כמה דוגמאות קטנטנות, שמשנות משמעותית את חווית הרכיבה מזו שבפורטוגל או בספרד.
למשל, שבילי האופניים הרבים, שחוצים כפרים וערים, ואפילו מלווים לאורך קילומטרים כבישים בין עירוניים. זה הרי לא כל כך מסובך, כשחושבים על זה, להוסיף לכל כביש שסוללים עוד מטר אחד בצד, לקווקו אותו ולהוסיף בצבע לוגו של אופניים. וכשיש שבילי אופניים – אנשים מנצלים אותם.
עוד דוגמא היא השילוט המושלם בכבישי צרפת. הייתי די מרוצה מהשילוט עד עכשיו, אבל צרפת לימדה אותי מהו שילוט דרכים אופטימלי. אלו דברים קטנטנים, שרק מי שצמוד למפה כל יום, כל היום, יכול להעריך אותם. למשל, להוסיף לשלטים שבהצטלבויות כבישים גם את מספר הכביש, בנוסף לשמות היישובים שהוא מוביל אליהם. או למשל, להוסיף לשלטים הקטנטנים שסופרים קילומטרים לאורך כבישים חץ קטנטן שמורה מהו כיוון הספירה של הקילומטרים ומאיפה מתחיל הכביש. כשהניווט הוא על אופניים, ולא על כלי ממונע, אתה רוצה לחסוך אפילו את ה-20 מטרים בעליה עד ההצטלבות הבאה כדי לבדוק שם את השילוט, ואתה לומד להעריך את הדברים הקטנים האלו.
ומה הבעיה להוסיף לכל טלפון ציבורי שלט מאיר-עיניים עם מספרו, כדי שיוכלו להתקשר אלי מהארץ בחצי המחיר של שיחה מאירופה לישראל? זו לא בעיה, אבל איכשהו בפורטוגל, בספרד ובאיטליה לא עושים את זה.
יתרון גדול נוסף של צרפת הוא ההיצע האדיר של כבישים כפריים קטנים, שמסומנים ככבישי D במפות הכבישים. למעשה, אפשר להקיף את כל המדינה הענקית הזו כמעט בלי לעלות על כבישים ראשיים (N) או על אוטוסטרדות (A). נכון, בכל מדינה ישנם כבישים קטנים שמובילים ליישובים קטנים, אבל הסוד של צרפת הוא שמתייחסים אליהם – במיפוי ובשילוט - כאל כבישים רגילים. לכל כביש קטן כזה מספר (גם אם הוא D3284A), ואפשר לבנות בבוקר נתיב יומי רגוע, נופי יותר, גם אם יותר ארוך, בלי משאיות צופרות ופקקי-תנועה שיהרסו את החיבור לנוף.
ועוד לא הזכרנו את הגיוון העצום שצרפת מעמידה לרשות מי שרוכב בה: מטיפוס פסגות אלפיניות, דרך רכיבה איטית לאורך חופי טורקיז יפיפיים, לחציית הפירינאים המוריקים ועד למסע טעימות יין - בחבל בורדו או בשמפניה – אפשר לחזור ולטייל בה שוב ושוב ולא לשבוע. איכשהו אני מרגיש, שהרומן של הקנונדייל שלי עם המדינה הזאת הוא רק בתחילתו. הם עוד ייפגשו שוב.
השמש תכהה, תייזע / שמיים כחולים של דרום צרפת:
הנתיב שלי הוביל אותי מגבול ספרד, דרך החוף של החבל הדרומי Languedoc – Rousillon, אל פרובאנס. שם, אחרי פגישה של שלושה ימים עם אבאמא, אספתי את חברי בנל`ה בשדה התעופה במארסיי, ויחד חצינו את הפרובאנס מזרחה במשך 10 ימים, עד ניס.
הרכיבה עד הפרובאנס הייתה, אעפס, קצת משעממת, אבל שום דבר לא הכין אותי לחוויה המהממת של דיווש בפרובאנס. החל מערים מטופחות, ציוריות ויפיפיות, עם מורשת עשירה ומשומרת להפליא של מבנים רומאיים (Nîmes והאקוודוקט המרשים Pont du Gard) ומתקופת האפיפיורים בצרפת (Avignon), דרך כפרים תלויים על צוקים גבוהים, הבתים נראים כאילו הם מתאמצים להאחז אחד בשני כדי לא ליפול (הבנייה נבעה מדרך להתגונן מפני התקפות בימי הביניים), ואדיות מלאים מלוא רוחבם בכרמי זיתים מטופחים, שדות סגולים עד האופק של לבנדרים פורחים, שדות ענקיים של חמניות... והעין לא יכולה לשבוע מכל היופי הזה.
"סודות, שדות, של לבנדרים"
אופציה מצויינת לחציית הפרובאנס באופניים הוא שביל אופניים מסומן היטב, בשם LBR, שמתחיל בעיר Cavillon ומסתיים בעיר Manosque – שטח שנקרא Luberon, מהווה פארק לאומי, והוא ירוק יותר ומיושב פחות מאזורים אחרים בפרובאנס. רוב חלקיו הנמוכים הם שטחים חקלאיים, ויוצרים פסיפס מדהים של גפנים, עצי-פרי ושדות חיטה, לבנדר וחמניות. וכשהמסלול מטפס על הר, וכל המראה הזה מתגלה לעיניך יחד – זה כבר יופי בלתי-ניתן לתיאור.
יופי בלתי-ניתן לתיאור
מסלול האופניים הוא מעגלי, באורך 230 ק"מ, ונתיבו הצפוני עובר בין שתי הערים דרך Apt, בעוד שנתיבו הדרומי עובר דרך Cucuron. אנחנו רכבנו רק בכיוון אחד, בנתיב הצפוני, שהיה מסומן היטב ויפיפה ממש.
שביל האופניים LBR | |
אם לא נאט, לא נביט, לא נשים לב לפרטים, לא נגיע לארץ חדשה:
מהעיר Manosque, שמהווה את הגבול המזרחי של הלובֵרון, גלשנו אל Parc Natural de Verdon, כדי לרכוב לאורך הקניון הגדול ביותר באירופה – קניון Verdon. מרשים ומדהים ביופיו, בעומק שמגיע ל- 700 מטרים ובתחתיתו מים בצבע בלתי-רגיל של ירוק (בשל כמות גדולה במיוחד של פלוראין), הוא זורם לאורך 25 ק"מ, חוצב בסלע גיר ותחוּם בין העיירות Moustiers Ste-Marie במערב וְ- Castellane במזרח. שני כבישים, מצפון ומדרום, נמתחים מעליו ומאפשרים לנוסעים – ויותר מזה, לרוכבים – מעליו, תצפיות רבות אל תוך הערוץ. אנחנו בחרנו לטפס מדרום, בכבישים D19 וְ-D71, ובורכנו בטיפוס קשה, ובנופים מדהימים.
קניון Verdon
ככה זה כשיש שניים, מסתבר / זה תמיד פעמיים, לדבר:
לפני חודש פגשתי ביישוב קטנטן דרומית למונפליֶה רוכבת אופניים בריטית מבוגרת. איכשהו יצא ששנינו הסתתרנו מהגשם באותה תחנת אוטובוס והעברנו שיחה ארוכה על רכיבה למרחקים ארוכים. היא סיפרה לי שזה כבר טיול האופניים העשירי שלה בצרפת (ולא נמאס לה!), ושאת כל הקודמים היא עשתה עם בעלה, שנפטר לפני שנה.
כששאלתי אותה איך זה לרכוב לבד, לעומת בזוג, היא עצרה רגע לחשוב, חייכה ואמרה: לא חשבתי שאני אגיד את זה אי-פעם, אבל יש בזה הרבה יתרונות. הראש נקי למחשבות, וימים ארוכים יכולים לעבור כשהחיבור שלך לעצמך לא מופרע על-ידי אחרים. אתה חופשי להחליט מה שתרצה – לעצור, להמשיך, להאט, להתפרע, להתבטל. "זה לא יותר טוב" היא אמרה, במבטא הבריטי הכבד שלה, "אבל זה שונה לחלוטין".
הזדמנות להיווכח עד כמה זה "שונה לחלוטין" ניתנה לי כשהגיע בנל`ה לרכוב איתי. זה נפלא לפגוש חבר טוב אחרי כל כך הרבה זמן, ובטח כששנינו אוהבים אופניים, רגילים לרכוב יחד ונמצאים באחד המקומות המדהימים ביותר בעולם לעשות את זה. פתאום אפשר לדבר לאורך כל היום, להעביר חוויות, לשיר יחד, להתבדח, לשאול אחד את השני, "אנחנו כבר קאן?", "כבר הגענו לקאן?", להידהם יחד מהפוֹרשוֹת והלמבורגיניות שעוקפות אותנו. אדם אחר מביא איתו נקודות מבט אחרות, שמגוונות את ההסתכלות שלך על המציאות, או הצעות מקוריות לבחירת הנתיב. אדם אחר זה לאכול בשניים, לתקן פנצ`ר בשניים ולפטפט באוהל לפני השינה.
אבל כמו בכל טיול, אדם אחר הוא גם רצונות אחרים וצרכים אחרים שצריך להתחשב בהם, להתאים את עצמך אליהם. אני לא יכול לחשוב על אדם נוח ונעים יותר מבנל`ה לטייל איתו, ובכל זאת – כשאתה לבד, אתה אדון לעצמך. שונה לחלוטין.
קאן נולדתי, קאן נולדו לי ילדי:
אחר הרפתקת קניון וֶרְדוֹן גלשנו דרך Frejus אל חוף הים – ובאמת הגענו ל"ארץ חדשה": הריביירה הצרפתית, Le Côte d`Azur. מסאן-רפאל, דרך קאן הזוהרת וגמוֹר בניס התוססת – הריביירה היא חוויה מרתקת של נוף חופּי מרהיב ונוף אנושי מרהיב לא פחות. לאורך ימים, מפרצון אחר מפרצון, תחומים בסלעים גבוהים ומול איים קטנטנים, רוחצים משתזפים על חופים זעירים, מול ים בטורקיז מושלם. עיירה אחרי עיירה – כשנוסעים רק על חוף הים הן הרי כולן דומות – פורשות חופים גדולים ועמוסים שמשיות, מעגני יאכטות עצומות ואחוזות גדולות ומפוארות מהמאה ה-19, חצרותיהן מוצלות דקלים, מהוות את קו החוף של העיר.
ובמונטה קרלו – חצר השעשועים של הריביירה, בתוך נסיכות עצמאית קטנטונת בשם מונקו – כל הפאר וההדר שאפשר לחשוב עליו, רכבים יוקרתיים, מלונות Top End וכמובן – הקזינו המפורסם.
איש תרמיל גב בשוק, כמוני כמוך:
ובתוך כל הפאר וההדר האלו, צריך לשרוד על תקציב מינימלי שמאפשר טיול של חודשים ארוכים. האוכל, למשל, הוא תחום שכיף מאוד לחסוך בו בצרפת. הדרך הכייפית ביותר לאכול היא ה pique-nique: כל מה שצריך לעשות הוא לקנות פירות וירקות טריים מהשוק במרכז הכפר, בגט טרי ב– boulangerie (מאפייה), קממבר, בְּרִי או גבינה כחולה ומסריחה ב fromageríe (גבינייה), פרוסות נקניק או מעדנים כמו פלפל קלוי בשמן זית, ב-chrcuterie (בשרייה), ולקינוח- מאפה שוקולד או טארט פירות ב-patisserie (מאפיית מתוקים). זה כיף גדול לשבת לארוחת צהריים שעלתה 3 או 4 יורו, על הדשא מול הים, או בצל העצים בכיכר המרכזית של הכפר, מול הסועדים במסעדה ממול – שמנה בתפריטה עולה כמו התקציב היומי שלי – ולחלוק איתם את הנוף הנהדר ואת האוכל המצוין.
אִיש תָרְמִיל גַב / יהודה עמיחי
איש תרמיל גב בשוק, איש אח,
כמוני כמוך, איש חמור, איש גמל,
איש מלאך, כמוני כמוך,
זרועותינו חופשיות כמו כנפיים,
לעומתנו כל נושאי הסלים המלאים
הם עבדי עבדים מרותקים ונמשכים מטה.
איש תרמיל גב, איפה אתה חי?
כמוני, כמוך, אנחנו חיים במרחקים
שבין שכר ובין עונש.
ואיך אתה חי? ואיך אתה ישן בלילה?
על מה אתה חולם? האם בני האדם
שאתה אוהב עוד גרים באותם מקומות?
התרמילים שלנו, כמו מצנחים מקופלים
על הגב ובלילה ייפתחו לרווחה
כדי שנוכל לצנוח, מרחפים,
לתוך ריח ניחוח של זכירה ושכחה.
נֶה מֶה קִיטֶה פָּה:
וכשצריך להגיד au revoir, אז צריך. יכולתי בכיף להמשיך ולהקיף את המדינה הנהדרת הזו עד לאפיסת-כוחות, מדיווש או מיין אדום, אבל אני, כזכור, בטיול ים-תיכוני וצריך לחצות את הגבול לאיטליה. הלונלי פלנט Toscany & Umbria, שהמתין לי יחד עם שיחון באיטלקית בדוכן ה"post restante" בדואר המרכזי בניס, מבטיח שהחוויה האיטלקית לא תהיה פחות טובה. בונג`ורנו, איטליה. הכתבה באדיבות אתר למטייל  |
|
