בעייה ראשונה צצה לגבי החובש
הוא לא הביא אופניים, כי הניח שישב ברכב המאסף; אלא שבשבילים המיועדים אי אפשר ליסוע ברכבים הפרטיים. החובש נשאר בפיסגה, בתקווה שישאר מובטל.
קבוצה של שלושים ילד דומה להידרה מהמיתולוגיה היוונית
רק עם שלושים ראשים. צריך באמת להתאמץ כדי לזכות בתשומת ליבם. כולם נחמדים ונרגשים, ולא ממש מבינים למה אתה מפריע להם ליסוע לאן שבא להם...
אחרי הסבר קצר של "לשמור על רווחים, ליסוע בזהירות, לא לעבור אותי..." יצאנו לדרך. מיד הסתמן ראש חץ של פרי-רידרים עתידיים, שיטפסו על כל מה (ומי) שבדרכם. צעקותי "לא לעבור אותי!!!" לא ממש הועילו, כנראה מכיוון שהם עברו את מחסום מהירות הקול... מול עיני המודאגות הפרחח הראשי ניסה לקצר את הדרך בין העצים משמאל, כמעט נכנס בעץ, ושבר כמו טיל חזרה ימינה בזווית ישרה אל תוך הטור השועט, מפספס בשערה ילד אחר. במזל לא היו נפגעים חוץ ממני (התקף לב קל). האמת שהם הפגינו מיומנות ממש טובה. אי שם מאחורי שמעתי את המלווה צועק "חכו לנווווו...". הבנתי שראש החץ יעצר רק כשיגיעו לצומת ולא ידעו להיכן להמשיך. ואכן, ניצלתי את הצמתים כדי לעקב את החבורה ולצמצם רווחים. כך המשכנו עד סיום הסיבוב הראשון, בלי תקלות מיוחדות, חוץ מאב שנשאר מאחור לתקן פנצ'ר והלך לאיבוד כשחיפש אותנו.
הסיבוב הראשון השיג את מטרתו
כל אחד קיבל מושג על הכושר שלו ומצב אופניו. ניתן היה לראות שיש שתי רמות של אופניים: אלו שבשימוש שוטף, ואלו שהוצאו מהמחסן לכבוד הטיול. האופניים הלא-פעילים היו במצב די עגום: ברובם הברקסים וההילוכים הגיבו בקושי בגלל כבלים לא מתוחזקים, בחלקם היה צריך לכוון מחדש את הברקסים. לזוג אחד פשוט לא היה ברקס אחורי...
שתי רמות קושי
איך מסבירים לילדים את הפיצול לשתי רמות קושי, בלי להזכיר "חלשים / חזקים", "קשה", "עלייה", ומילים טעונות אחרות? אמרתי להם שזה כמו במשחק מחשב: יש 12 רמות, עכשיו עשינו את רמה שלוש. אפשר להישאר ברמה זו, או לעלות לרמה חמש.
כנראה שזה עבד. אחרי קצת מהומה בה כל אחד חיפש את חבריו ואת עצמו, נוצרו שתי קבוצות די שוות. יצאתי עם "הקשוחים" למסלול האתגרי יותר. לפני היציאה תפסתי את אותו הילד שקודם כמעט עשה תאונה, והסברתי לו: "עוד פעם אחת – ואתה צמוד למאסף!". זה לא עניין חינוכי בלבד; הבנתי שאני לא יכול לקחת אחריות על מה שיקרה בגללו, ומוטב שלא ישתתף בטיול מאשר שיגרום לפציעה. האיום עשה את שלו (כנראה כי באמת התכוונתי לכך). שעטנו קדימה, שוב קבוצת הפרי-רידרים בראש טסים במהירות הרוח, ונעצרים רק בצמתים. אחרי קטע אופקי, התחלנו לרדת בשביל מתפתל על צלע ההר. קריאות כמו "יוווו!!!" ו- "אחלה ירידההה..." נשארו באויר מאחורי החבורה הנרגשת; גם הזהירים יותר נראו נהנים ומחייכים.
הפיתול המסוכן
זוכרים את הפיתול המסוכן, זה שהם אמורים לעבור אחד-אחד? כל מה שהצלחתי לעשות היה לראות מאחור איך ראש החץ עובר אותו ביעף, בצפיפות, אבל בלי תקלות. רק כשהגעתי והתחלתי לכוון את התנועה - "...בזהירות, ילדה! לאט לאט!" - מישהי נפלה. הגענו כולם למטה, אדומי לחיים מהתרגשות.
העלייה חזרה היתה בדיוק במידה הנכונה: אתגר, לא עינוי. עלייה הדרגתית עם נוף נהדר. כדי לרכך את המשימה, שילבתי קיצור דרך תלול שהילדים יעשו ברגל, כדי להרוויח גובה. קבוצת ראש החץ עלו גם את זה בפידול אדיש.
הפלפון שלי מצלצל לפתע מצידו השני של הקו אחד ההורים החייב לאסוף את ילדתו מוקדם יותר. הילדה בקבוצה השנייה. אני מחפש את דף הקשר, להודיע להם, ומבין סופסוף למה החולצה שלי רטובה: שקית השתייה התפנצ'רה, והתיק שלי הפך לשלולית עם כתפיות. את דף הקשר לא ניסיתי לדוג. אחרי כמה טלפונים הצלחתי להעביר את ההודעה איכשהו, והמשכנו.
חוברים לקבוצה השניה ומאלתרים את ההמשך
הגענו לחבירה עם הקבוצה השנייה. כולם נראו מרוצים, אולם ילדי ראש-החץ היו מאוכזבים; כבר נגמר? אילתרתי שינוי בתכנית. שאלתי מי רוצה לחזור בדרך הקשה (כן, אמרתי "קשה"! רכי לבב לא יתקבלו). אל הדגל התייצבו כל הקשוחים. הרגשתי בסיפוק שעכשיו אני הולך לקרוע אותם כמו שצריך.
יצאנו למסלול הקשה, כשמונה ילדים ואב במאסף. פידלתי בעלייה בלי רחמים, וסופסוף ראיתי אותם מתאמצים מאחורי. היה לי מסלול נהדר בשבילם, אבל כנראה שעברנו בקטע מרופד בקוצים, כי בדקות ספורות היו לנו שלושה פנצ'רים.
פנימיות מלא החופן
עד הנקודה הזו, התכנון מבחינת פנצ'רים הוכיח את עצמו. האבות במאסף החליפו פנימיות בזריזות. אבל להפיל על המאסף תיקון של שלושה פנצ'רים נוספים ניראה לי מוגזם; לכן נשארתי מאחור לטפל בשנים מהם, לאחר שהסברתי לאב השני את המשך הדרך. הסתבר שזו היתה טעות. התברר שלא נשארו לי פנימיות מתאימות, והייתי צריך להזעיק רכב חילוץ; בנוסף, הקבוצה שהמשיכה איבדה את דרכה. אחרי שמצאתי אותם התכנסנו שוב לפיסגה, לא לפני פנצ'ר נוסף לסיום.
למרות התקלות לא צברנו פיגור, והיה מספיק זמן להפסקת אוכל. כולם הסכימו שלטיול הבא יש לבוא עם פנימית רזרבית וחומר או פסגומי. בהתחשב בכך שלפני הטיול רובם לא ידעו מזה פסגומי, ראיתי בכך השג מכובד.
אחרי מנוחה קצרה כולם התכוננו בהתרגשות לירידה הגדולה. עוד פנצ'ר תוקן; הילדים חולקו לשלוש קבוצות, כך שרכב אחד יסע מלפנים, רכב בין כל שתי קבוצות רוכבים, ושאר הרכבים מאחור. אני הייתי במאסף, מוכן להעמיס על המינשא את מה שלא יוכל להגיע למטה. יצאנו לדרך.
בגלל מיקומי מאחור ראיתי מלמעלה את הנחש המתפתל על יותר מקילומטר של רוכבים נרגשים. למטה חיכו ההורים.