|
הפרא האציל |
|
בא, מבלגן, ונמלט. זו כל התורה על דוושה אחת....
|
|
|
בלוג זה נצפה 23490 פעמים
|
9/11/2006 רפי שכל בפארק
3133
|
רפי שכל בפארק
אולי זה האופי הלבנטיני של הישראלים, אולי זו גישת החפיף הצברית ואולי זה סתם טמטום בהמי, אבל תהרגו אותי - אין לי מושג קלוש למה יש אנשים רוכבים/הולכים/גולשים בשבילי פארק הירקון בלי שום קשר לסימון המיועד לכל אחת מהפעילויות.
לא צריך הרבה תאים אפורים בגויאבה כדי להבין שסימון של אופניים מיועד לרוכבים, וסימון של הולכי רגל מיועד (ניחשתם נכון - ) להולכי רגל. פשוט, לא? אז זהו, שלא ממש. המדינה שנחשבת מעצבת הייטק, עם הראש היהודי המפורסם, נכשלת במקום הכי בסיסי: הבנה של סימני דרך. אין סיכוי – ואת זה אני אומר באחריות – שתמצאו תופעה דומה בחו"ל. גם לא בעולם השלישי.
הפארק העצום הזה, על שפע שביליו, משמש את תושבי המטרופולין כמקום בילוי, ספורט ורביצה נעימה. לטובת כולם, שורטטו בשביליו נתיבים לאופניים ונתיבים להולכי רגל. אין קשר, ולו הקל ביותר, בין הנתיבים לבין הרכיבה/הליכה בפועל. יותר מזה? לפני כמה ימים, בעת רכיבה שגרתית, הגדילו כמה רוכבי אופניים לעשות, וצעקו לי שאני רוכב בנתיב הלא נכון. הם, אגב, רכבו בנתיב הולכי הרגל. מי שמתעקש לשמור בקנאות על רכיבה/הליכה בצד המיועד לכך, מסתכן בכמה בעיות: 1. ייחשב על ידי שאר חובבי הפעילות הספורטיבית כטיפוס אנאלי, פאשיסט וחסר פשרות. 2. ייאלץ בשלב זה או אחר להתנגש חזיתית בטמבל מצוי. 3. לרכוב לבדו (לא שזה רע, אבל בכל זאת...)
חשבתי לכתוב כאן בנקודות למה בעצם חשובה ההפרדה בין הנתיבים השונים. מצד שני, אם מישהו לא הבין זאת עד עכשיו, אין סיכוי שהוא יבין גם אחרי אלף הסברים – בטיחותיים, מוסריים ואחרים. הבעיה היא, כמו בכל דבר בחיים, שהבעיות הגדולות מגיעות מהבעיות הקטנות. היום זה חוסר כבוד לרוכבים או הולכי רגל אחרים, מחר זה אי ציות לחוקים ולמוסר. מחר? כבר היום, יקיריי.
ואם מישהו ינסה להגיד לי "יאללה, תשתחרר", אני פשוט ארמוס אותו עם צמיגיי. בנימוס אומנם, וגם בנתיב הנכון, אבל ארמוס.
|
פורסם על ידי הפרא האציל @ :11/9/2006 10:11:49 AM |
|
|