נושא: הרשעת רוכב אופניים בבית משפט תאריך: 12/24/2008 10:56:00 AM
מחבר/ת: איתן הדרי
הבעיה עם רוכב זה שהוא חוכמולוג יתר על המידה. מי שקורא את הדברי השופט, רואה מיד על פידברי השופט שהרוכב אבד את אמון השופט בשקריו המטופשים. הוא לצערי גרם יותר נזק לציבור הרוכבים מאשר תועלת.
בתי המשפט
בית משפט השלום קרית גת ת.פ 000329/07
בפני: כבוד השופט איל באומגרט תאריך: 13/05/2008
בעניין: מדינת ישראל
ע"י ב"כ עו"ד ברששת המאשימה
נ ג ד
ימפולסקי גדעון- בעצמו
הנאשם
הכרעת דין
האישום:
1. נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו כי ביום 20.5.06 בסמוך לשעה 11.00 בשמורת מצוק הצינים (להלן: "השמורה"), כרבולת חרירים, רכב על אופניים בשבילים המיועדים להולכי רגל. עוד מיוחס לנאשם כי באותו יום רכב על אופניים בנחל מעוק בשבילים שאינם מסומנים.
עפ"י כתב האישום שהה הנאשם בשמורה בשעות החשכה וביצע את המעשים לעיל בניגוד להוראות פקח רשות הטבע והגנים אשר הבהיר לו שחל איסור לרכב על אופניים במקומות הנ"ל וכי עפ"י השילוט בשמורה הרכיבה על אופניים מותרת רק בדרכים המיועדות לרכבים.
2. לפיכך, מיוחסות לנאשם עבירות בניגוד לתקנות 5, 10 ו- 15 לתקנות שמורות הטבע (סדרים והתנהגות), תשל"ט – 1979 (להלן: "התקנות") וכן עבירה בניגוד לסעיף 57(ב) לחוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה, התשנ"ח – 1998 (להלן: "החוק").
ראיות המאשימה:
3. מטעם המאשימה העידו ירון מרדכי (להלן: "מרדכי"), שהינו ממונה על האכיפה במחוז הדרום של רשות הטבע והגנים. במסגרת תפקידו זימן מרדכי את הנאשם לחקירה וגבה באזהרה את הודעתו (ת/1).
מרדכי העיד כי נודע לו על העבירות המיוחסות לנאשם מאחד מעובדי המשרד, אשר ראה באתר אינטרנט מאמר שפורסם ע"י הנאשם, בו תאר הנאשם מסלול רכיבה על אופניים במקומות שאינם מקובלים.
המאמר שפרסם הנאשם באתר האינטרנט בצירוף התמונות שהיוו חלק בלתי נפרד מהמאמר הוגשו וסומנו ת/2.
4. עוד העיד מטעם המאשימה מר איתי נווה (להלן: "נווה"), העובד כמפקח טיולים ברשות שמורות הטבע, מחוז הדרום. הלה העיד כי במסגרת עבודתו ביצע תורנות שבת במקום המתואר בכתב האישום ובסמוך לשעה 11.00 פגש שני רוכבי אופניים ובהם הנאשם. לשאלתו, השיבו הנאשם וחברו כי בכוונתם לערוך טיול אופניים בכרבולת חרירים ומשם לנחל מעוק וחזרה לחניון בארות דרך נחל נקרות.
נווה העיד, מפורשות, כי הודיע לנאשם ולחברו שהמסלול שבכוונתם לטייל בו אסור לרכיבה על אופניים. נווה לא הסתפק בכך והזמין את הנאשם וחברו לכוס קפה תחת עץ שיטה. שם הסביר להם במשך כעשרים דקות, כי הרכיבה על אופניים בכרבולת חרירים אסורה ובנחל מעוק אסור הטיול בין באופניים ובין ברגל.
5. לא זו אף זו, נווה העיד כי הסביר לנאשם ולחברו כי הרכיבה על אופניים בכרבולת חרירים מסוכנת שכן זהו שביל צר, שבמקומות מסויימים רוחבו אינו עולה על 30 ס"מ כאשר בחלקים מסויימים מצוי מצוק לצד השביל ובחלקים אחרים מצוק משני צדי המסלול. הוא הוסיף והסביר לשניים כי הרכיבה בנחל נקרות קשה ולא נעימה שכן המסלול רווי בחצצית.
6. לפיכך, הציע להם נווה מסלול חלופי ולבסוף נפרד מהם לשלום ופנה לעיסוקים נוספים.
7. נווה הוסיף בעדותו כי מסלול הטיול שתכננו הנאשם וחברו לבצע אמור להמשך בין תשע לעשר שעות למי שמבקש לעשותו בהליכה רגלית. לדבריו, בירור שערך עם הנאשם וחברו העלה כי אין בידם כמות מים מספקת וכי אין בידם מפות של האזור וכי הם לא יסיימו את המסלול המתוכנן בשעות היום.
ויובהר – עפ"י עדות נווה, החשכה במקום במועד האירוע יורדת בסמוך לשעה 19.00 ואת הנאשם פגש בסמוך לשעה 11.00.
8. נווה הגיש לבית המשפט תמונות של שלט אזהרה המצוי בכניסה לשמורה ואשר על הנאשם היה לעבור אותו כאשר נכנס אליה. התמונות סומנו ת/3 ו- ת/4. בתמונות ניתן לראות את שלט האזהרה המתיר רכיבה על אופניים רק במסלולים המיועדים לכלי רכב וכי הטיול בשעות הלילה אסור.
9. בתשובה לשאלה בחקירה נגדית אישר נווה כי לא ראה את הנאשם רוכב על אופניים בכרבולת חרירים.
גרסת הנאשם:
10. בתשובתו לכתב האישום בישיבת יום 11.7.07 טען הנאשם כי לא רכב באיזור שנווה אסר לרכב בו, כלומר בכרבולת חרירים. הוא הודה שרכב בתחום השמורה בשעות החשכה. הוא הוסיף כי את האופניים שהיו עימו דחף בידיו ולא רכב עליהם.
לדבריו, בישיבת ההקראה הוא סיים את המסלול שאורכו 15 ק"מ בחמש שעות, שזו מהירות הליכה ולא מהירות רכיבה.
11. בהודעתו ת/1 טען הנאשם כי כאשר נכנס לשמורה לא היה כל שילוט האוסר רכיבה על אופניים בשבילים מסויימים. הוא אישר שפגש את הפקח נווה. הנאשם אף מאשר בהודעתו (עמ´ 2 ש´ 17) שבין היתר נאמר לו ע"י נווה שהרכיבה על אופניים בכרבולת חרירים אסורה.
לדבריו, בהודעה ת/1, הודיע לנווה שלא יוכל לבצע את המסלול החלופי וזאת בהעדר מפות ולכן התחייב שלא לרכב על האופניים בכרבולת חרירים, אלא לדחוף אותם.
עוד הוסיף הנאשם בהודעתו ת/1 כי כך עשה ואילו בנחל נקרות שהינו מותר לרכיבה נפל פעמיים עקב החצצית ובסמוך לשעה 20.00 פגש באקראי רכב חילוץ שחילץ אותו והוא הגיע לחניון בסמוך לשעה 22.30.
כך גם אישר הנאשם שהוא זה שנראה ישוב על אופניים בתמונות שצורפו למאמר האינטרנט שפרסם (ת/2). אולם, לדבריו, בהודעה, אין הוא מחוייב לאמת בפרסום. המאמר והתמונות צולמו כאשר הוא ישוב על האופניים לצורך הרושם בלבד. בפועל הוא לא רכב עליהם בכבולת חרירים.
12. בעדותו בבית המשפט טען הנאשם כי נווה לא אסר עליו לטייל ברגל בכרבולת חרירים כאשר הוא דוחף את האופניים. עוד טען כי לראשונה בבית המשפט שמע את נווה טוען שחל איסור מוחלט לטייל בנחל עמוק וכי נווה לא אמר דברים אלה במפגש שנערך ביניהם במקום.
באשר למאמר ת/2 שפרסם באינטרנט העיד הנאשם כי האמור שם אינו מדוייק. יחד עם זאת, אישר את כל הפרטים במאמר, כגון: תפיסה ע"י משטרה בגין נסיעה במהירות מופרזת, המפגש תחת עץ השיטה עם נווה, אשר הסביר האיסור לרכב על אופניים בשבילים המיועדים להולכי רגל, הצעת נווה למסלול טיול חלופי וכן הנפילות, הפציעות בנחל נקרות והמפגש המקרי עם רכב החילוץ.
כלומר, הכתוב במאמר אמת הוא , למעט אותם רכיבים המביאים להרשעה שהם רכיבה בכרבולת חרירים, שהיה בנחל עמוק ושהייה בשמורה בשעות החשכה.
לדבריו, המאמר ת/2 פורסם באתר אינטרנט המיועד לרוכבי אופניים והמאמרים שם אינם מחוייבים לאמת הצרופה.
הוא הוסיף כי רוב המסלול לא ניתן לרכיבה ולכן הוא דחף את אופניו בידיו ולא רכב עליהם.
13. לא זו אף זו, לאחר עדות נווה כי הטיול בנחל עמוק אסור באופן גורף העלה הנאשם גרסה לפיה לא שהה בנחל עמוק אלא בנחל נקרות. לחיזוק טענתו הגיש מפה בה סימן את מסלול הטיול. ודוק, נווה העיד כי עפ"י מפת הנאשם, טייל הנאשם, בין היתר, בנחל עמוק.
14. ויודגש- הנאשם לא הביא לעדות את החבר שהיה עימו.
הדין:
15. תקנה 5 לתקנות קובעת:
"לא יכניס אדם לתחום השמורה רכב, כמשמעותו בפקודת התעבורה, ולא יחנה רכב, אלא בדרכים ובמגרשי החניה שסומנו לשם כך על ידי הרשות"
סעיף 1 לפקודת התעבורה קבוע כי אופניים אף הם מהווים כלי רכב.
בבסיסה תקנה מצויה המטרה של שמירה על ערכי טבע ומניעת נזק להם על ידי מטיילים.
16. תקנה 10 לתקנות קובעת:
"לא יהלך אדם בתחום השמורה ולא יימצא בו אלא בדרכים ובשבילים שסומנו על ידי הרשות כמיועדים להולכי רגל.
תקנה 15 לתקנות קובעת:
"אדם הנמצא בתחום השמורה יציית להוראות פקח ולכל ההודעות הכלולות בהודעות הרשות הבאות להבטיח ביצוע תקנות אלה".
מטרת תקנות 10 ו-15 היא, בין היתר, למנוע סכנה לגוף ולנפש של המטיילים שכן השהייה בשמורות לאחר שעות החשכה מסוכנת. כך גם מבוקש למנוע הוצאתן של משלחות חילוץ והצלה, אשר בעצם הוצאתן יש משום סכנה למחלצים עצמם ועלויות גבהות.
דיון בגרסאות הצדדים והכרעה בשאלת המהימנות:
17. הנאשם הציג שלוש גרסאות: הראשונה בהודעתו ת/1, השניה בתשובתו לכתב האישום והשלישית במהלך עדותו.
18. למעשה מבקש הנאשם כי בית המשפט יאמין לו שהמאמר שפרסם באינטרנט אינו מדוייק ומדובר ביצירה ספרותית שאינה מחוייבת לאמת הצרופה. לטענתו רוב המאמרים המפורסמים באתר בו פרסם את מאמרו אינם מדוייקים. דא עקא, הנאשם לא הגיש ולו מאמר אחד ממנו ניתן ללמוד על דמיון ספרותי שאינו מחוייב לאמת. ויובהר - הנאשם העיד כי המאמר פורסם באתר אינטרנט המהווה במה למאמרים המתארים חוויות של רוכבי אופניים. ונזכור, הנאשם מאשר כי כל הפרטים במאמר מדוייקים למעט הרכיבה בכרבולת חרירים והטיול בנחל מעוק.
19. לא זו אף זאת, הנאשם אישר בעדותו כי הפרטים במאמרו ת/2 בדבר התפיסה ע"י המשטרה בגין נהיגה במהירות מופרזת, הישיבה תחת עץ השיטה עם נווה, הנפילות בנחל נקרות, המפגש האקראי עם רכב החילוץ, כולם אמת. רק הרכיבה בחלקים מסויימים בכרבולת חרירים והטיול בנחל מעוק – שהינם לכאורה עבירה - הינם דמיון ספרותי.
במאמרו ת/2 כותב הנאשם מפורשות שההבטחות לנווה כי לא ירכב בכרבולת חרירים, היו שקר. כלומר, לאיזה חלק מגרסת הנאשם, אם כך, יש להאמין, כאשר במאמרו ת/2 הוא מעיד על עצמו כמי שאינו דובר אמת. גם בעדותו לבית המשפט הוא מכסה את אי האמת שלכאורה מצויה במאמרו ת/2 בכסות של יצירה ספרותית שאינה מחוייבת לאמת.
20. יתרה מכך, בתשובתו לכתב האישום בישיבת יום 11.7.07 אישר הנאשם כי טייל בנחל עמוק. אולם, הוא הכחיש קיומם של שלטי אזהרה במקום האוסרים רכיבה על אופניים בשבילים המיועדים להולכי רגל.
21. בהודעתו נ/1 אישר הנאשם כי שהה באזור השמורה בשעה 20.00 לערך.
22. ניכר היה בנאשם כי הוא מנסה להיחלץ בכל דרך אפשרית מכתב האישום אליו נקלע, תוך שאינו מהסס לשנות גרסאות ולהתאימן לצרכי השעה והמקום. תחילה הודה כי שהה בנחל מעוק וכאשר הסתבר לו שחל איסור שהיה שם, חזר בו וטען כי קרא לא נכון את המפה ולא שהה שם, אלא בנחל נקרות.
גרסתו כי התמונות בהן הוא נראה ישוב על אופניו בכרבולת חרירים, אינן משקפות רכיבה אלא ישיבה בלבד, לצורך הצילום, אינן מתיישבות עם שורת ההיגיון ובלתי מהימנה בעליל.
הגיון החיים מלמדנו שיש לתת משקל רב יותר לגרסה הראשונה שניתנת על פני גרסאות המאוחרות יותר, לאחר שהנאשם הבין כי ככל הנראה יוגש כנגדו כתב אישום. גרסאותיו המאוחרות של הנאשם הינן בבחינת עדות כבושה שבאה לעולם על מנת לחלצו מהמצוקה המשפטית אליה נקלע.
הרושם שיצר הנאשם בעדותו בבית המשפט הוא של אדם מתוחכם, בעל לשון חלקה, המבין היטב את המצב ושאינו בוחל באף נפתול על מנת שלא יורשע, גם אם הדבר כרוך באי אמירת אמת. בכל מקום בו המעשה המיוחס לו לא היווה עבירה הקפיד הנאשם להיצמד לגרסת המאשימה כאשר, בתבונה הוא כפר בכל מעשה המהווה עבירה.
לא זו אף זו, הנאשם אישר בהודעתו נ/1 כי נווה הסביר לו שחל איסור גורף על רכיבה אופניים בכרבולת חרירים. גרסתו כי דחף שם האופניים לכל אורך המסלול, אינה מהימנה כלל ואינה מתיישבת עם שורת ההיגיון. הרי הנאשם בא לשמורה לצורך טיול אופניים ולא לטיול הליכה בו הוא דוחף את אופניו לאורך קילומטרים רבים. המסקנה היחידה המתבקשת היא כי הנאשם רכב על אופניו בחלקים מסויימים בכרבולת חרירים והוא אף שהה בנחל עמוק וזאת עפ"י המפה אותו צייר והציג לנווה במהלך הדיון.
23. מאידך, עדות נווה הייתה בהירה, סדורה, מהימנה וניכר היה בו שבכוונתו לדייק וכאשר לא זכר דבר מה לא היסס לציין זאת. לנווה אין כל ענין אישי בתוצאות ההליך.
מקובלת על בית המשפט גרסת נווה לפיה אמר לנאשם כי חל איסור גורף לרכב על אופניים בכרבולת חרירים וכי אסור הטיול בכל דרך שהיא בנחל עמוק.
כמו כן, מקובלת גרסת נווה הנתמכת בתמונות ת/3 ו- ת/4 כי בכניסה לשמורה מצוי שילוט ברור ומאיר עיניים המסביר את איסור הרכיבה על אופניים בשבילים המיועדים להולכי רגל ואת האיסור לטייל בשמורה בשעות החשיכה.
24. יש לזכור כי לטענת הנאשם שהה עימו במהלך כל הטיול חבר. הוא לא הובא למתן עדות. גרסת הנאשם כי את המאמר ת/2 פרסם ללא אישור חברו וכי לא רצה לגרום לו אובדן יום עבודה הינה גרסה דחוקה ואינה מתקבלת על הדעת. אי הבאת עד הגנה, שלכאורה יכול היה לתמוך בגרסת הנאשם, פועלת לחובתו.
25. לא זו אף זו, עדות נווה לפיה החשיכה יורדת בשעה 19.00 לערך, באזור השמורה במועד העבירות המיוחסות לנאשם בכתב האישום, מקובלת אף היא כמהימנה על בית המשפט. עדותו כי אם מבוקש לבצע את המסלול בהליכה רגלית הרי שהוא אמור להמשך בין תשע לעשר שעות, מקובלת אף היא על בית המשפט. יש לזכור כי נווה הוא איש מקצוע המכיר את השמורה מתוקף עבודתו.
כלומר, אם הנאשם החל את המסלול בשעה 11.00 ומשך המסלול הוא לכל הפחות תשע שעות, הרי שהסיום היה לכל המוקדם בשעה 20.00, כלומר כשעה לאחר רדת החשכה. טענה זו של נווה אף נתמכת בהודעת הנאשם נ/1 שם הוא הודה כי הטיול הסתיים בשעה 20.00 לערך. רק במהלך ההוכחות, במעין מקצה שיפורים, טען כי הטיול הסתיים בשעה 19.00 לערך. גם גרסה זו של הנאשם אינה מתיישבת עם שורת ההגיון ונמצאת כבלתי אמינה, אלא חלק ממארג אי האמינות ואי הדיוקים שניסה הנאשם לטוות.
26. חלק ממסקנות בית המשפט מבוססות על ראיות נסיבתית. כך נקבע, בין היתר, בפסיקה המבחן הנדרש כאשר מבוקש מבית המשפט לבסס הרשעה על סמך ראיות נסיבתיות.
"ראיות נסיבתיות נבחנות על פי עקרונות לוגיים המגלמים את ניסיון החיים והשכל הישר... בעניין זה הכלל הוא כי אם האפשרות להסיק ממכלול הראיות, קיומן של עובדות שאין בהן אשמה של הנאשם, היא אפשרות דמיונית ואילו המסקנה ההגיונית היחידה המתבקשת ממכלול הראיות, בהתחשב במשקלן, היא קיומן של עובדות שיש בהן אשמת הנאשם, הרי שיש להרשיע את הנאשם שכן, במצב כזה, לא נותר כל ספק סביר באשמתו".
(מתוך ע.פ. 6096/04 מנצור נ´ מדינת ישראל, נ(3) 732, בעמ´ 736).
בענייננו, המסקנה ההגיונית היחידה המתבקשת נוכח מכלול הראיות הוא כי הנאשם רכב על אופניו לפחות בחלק משטח כרבולת חרירים, הוא טייל בנחל מעוק ושהה בשמורה לאחר שעות החשכה.
הכרעה:
27. כאמור לעיל נמצאה עדות הנאשם כבלתי אמינה ובלתי הגיונית. מאידך, עדות נווה נמצאה סדורה ואמינה. לא זו אף זו, מאמר האינטרנט שפרסם הנאשם ת/2, מעלה במפורש כי הנאשם ביצע את העבירות המיוחסות לו וגרסתו כי כל מה שמהווה עבירה ופורסם במאמר אינו מדוייק אלא פרי דמיון ספרותי אף היא בלתי מהימנה ובבחינת עדות כבושה.
28. בית המשפט מקבל כמהימנה את עדות נווה כי בכניסה לשמורה שילוט מאיר עיניים המפרט את האיסור לרכב על אופניים בשבילים המיועדים להולכי רגל ואת האיסור שלא לטייל בשבילים שאינם מסומנים.
29. לא זו אף זו, גם אם נקבל את גרסת הנאשם כי הוא דחף את אופניו בכרבולת חרירים, הוא לא יוכל להבנות מכך. האיסור הקבוע בתקנה 5, אינו איסור רכיבה על אופניים בשבילים המיועדים להולכי רגל אלא איסור גורף להכניס כלי רכב ובהם אופניים לאותם מסלולים.
הוראה זו הגיונה בצידה. מטרת חקיקת המשנה היא לאפשר שמירה על ערכי טבע. הלכה למעשה אין כל הבדל אם אדם רכוב על אופניים או דוחף אותם, הנזק לערכי הטבע הוא אותו.
30. אשר על כן, נקבע בזאת כי הוכחה מעבר לכל ספק סביר אשמת הנאשם בכל בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום והוא מורשע בביצוען.
תמצית הכרעת הדין הוקראה לצדדים.
ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי.
ניתנה היום ח´ באייר, תשס"ח (13 במאי 2008) בנוכחות הצדדים.
מותר לפרסום מיום 13/05/2008
איל באומגרט, שופט
טיעון לעונש
התובע לעונש:
מדובר באדם אוהב טבע וקשה לי להשתחרר מההרגשה של הצורך של ניהול התיק, זה בזבז זמן לכולם שהדברים ברורים וכתובים ופורסמו באתר האינטרנט מהווים לעבירה כשלעצמה, והסברים שלא היו להם ידיים ורגליים, ודי שלא היתה גירסה שיכולה היתה להביא לזיכויו של הנאשם.
העניין שלשמו התכנסנו פה, אני מציג חוות דעת (התקבל וסומן ת/7) וכן פס"ד (התקבל וסומן ת/8) של כב´ השופטת נצר, ושם הוביל אדם קבוצת מטיילים והנזק הוא אותו נזק שכל הקשור לנסיעה בשבילים.
אנו מבקשים לאמץ ולהוסיף קמעה על פסק הדין בשים לב בניהול התיק, וזכותו של נאשם לנהל תיק, ואם בסופו של יום היו הדברים ברורים ולא היה צורך לטעם המדינה בניהול התיק, יש להביא זאת לביטוי בפסיקת העונש, קנס והתחייבות.
הנאשם לעונש:
לאור הכרעת הדין, אני מעדיף לא להוסיף טיעונים. אני שמעתי את הצד של התובע, אני מבקש לא להוסיף.
בימ"ש מסביר לי שבדעת בימ"ש לגזור את הדין כעת וזהו הזמן לטעון לעונש, ולא ניתן לטעון בשלב מאוחר יותר.
אני משיב: הבעיה שלי שאני למעשה נמנע מלטעון לעונש, כי קשה לי לקבל את ההכרעה של אדוני, וחלק מהטיעונים שלי להקלת העונש, הן אותם טיעונים שהבאתי קודם. אני אישית לא מרגיש שביצענו פגיעה בטבע, הליכה בשביל גם עם אופניים, לא הרסה את השבילים. אנו באותם שבילים הלכנו לאחר כמה חודשים לטיול רגלי, ולא נהרסו עם הדריכה עליהם וגם שהלכנו וגררנו את האופניים. אני מודע לנזקים שנגרמים, ואני משוכנע שלא ביצענו שום פגיעה בטבע, ולא נקטנו באיזה פעולה.
גזר דין
הנאשם הורשע לאחר הליך הוכחות ארוך, בכך שביום 20.5.06 הוא רכב על אופניים באזור האסור לכך ומיועד להולכי רגל. עוד הורשע הנאשם בכך ששהה בתחום שמורת טבע בשעות החשכה ובניגוד להוראות פקח.
בא כוח המאשימה מבקש להחמיר עם הנאשם והוא מנמק טיעוניו בשניים.
הטיעון הראשון בבסיס בקשת המדינה להחמיר עם הנאשם, מתבסס על חוות דעת ת/7 והנזק לערכי הטבע ברכיבה על אופניים בשבילים שאינם מיועדים לכך.
הטיעון השני בגינו מבקשת המדינה להחמיר עם הנאשם נובע לא רק מניהול ההוכחות, אלא מדרך ניהולן.
הנאשם תחילה לא ביקש לומר דבר לעניין העונש. אולם, לאחר שבית המשפט הסביר לו שלא תינתן אפשרות נוספת אלא בדעת בית המשפט לגזור את הדין כעת, ביקש הנאשם לומר מספר דברים.
מדברי הנאשם נשמע כי הוא ביקר באותה שמורה לאחר חודשים מספר ולא מצא שנגרם נזק לערכי טבע. ודוק, האישום אינו נזק שגרם הנאשם לערכי טבע, אלא האיסור להיכנס לשבילים המיועדים להולכי רגל באמצעות אופניים וכן האיסור לשהות בשמורה בשעות החשכה.
יובהר כי הנאשם לא הביע חרטה אלא עדין דבק בעמדתו לפיה לא ביצע כל עבירה.
במסגרת שיקולי הענישה על בית המשפט לקחת בחשבון הן את הנזק שנגרם לערכי הטבע, הצורך בהרתעה אישית וציבורית וכן העדר הבעת חרטה וחוסר האמינות הבולט שעלה מעדות הנאשם ורמיסת הרגל הגסה בנקט הן שעה שלא ציית להוראות הפקח והן בכך שלא היסס שלא לומר אמת בבית משפט.
לפיכך, מוחלט בזאת לגזור על הנאשם את העונשים כדלקמן:
1. קנס בסך 2,000 ₪ אשר ישולמו תוך 60 יום מהיום או 20 ימי מאסר חלף הקנס.
5129371
54678313
2. אני מחייב את הנאשם לחתום התחייבות בסך 4,000 ₪ להמנע במשך שנתיים מהיום מלעבור עבירה נשוא תיק זה. לא תחתם ההתחייבות תוך 7 ימים מהיום - ייאסר הנאשם למשך 7 ימים.
ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי.
איל באומגרט 54678313-329/07
ניתן היום ח´ באייר, תשס"ח (13 במאי 2008) במעמד הנוכחים.
איל באומגרט, שופט
000329/07פ 140 יהודית מנצור
נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה
|
