נושא: "קיבולת" של מעבירי הילוכים אחוריים תאריך: 6/4/2010 10:15:00 AM
מחבר/ת: איתן ברמן
המעביר האחורי אחראי לא רק על העברת השרשרת בין בלבלי השיניים, אלא גם על מתח השרשרת. כשהשרשרת עוברת בין גלגלי שיניים בגדלים שונים, האורך שלה צריך להשתנות. מבנה הזרוע הכפולה מאפשר למעביר "לבלוע" את עודפי השרשרת, ולשמור על מתח שרשרת אחיד.
נסה וראה בעצמך - הפוך את אופניך והעבר הילוכים - ותראה את המעביר האחורי בפעולה.
כמובן שזה קורה גם בהעברת הילוכים בפלטות הקדמיות.
שים לב שבמצב של שני גלגלי שיניים קטנים (הכי קטן בקראנק והכי קטן בקסטה) המעביר מאוד מקופל, וחלק גדול יותר של השרשרת נמצא בו. במצב של שני גלגלי השיניים הגדולים המעביר מתוח מאוד, והשרשרת יותר קרובה למצב ישר
ברור שיש גבול למידת השרשרת שמעביר נתון יכול "לבלוע". כדי להקל על החישובים, הגבול הזה מקורב לכמות שיניים, שאותה קל מאוד לחשב: ההפרש בין גלגל השיניים הגדול ביותר לבין הקטן ביות בקסטה, בתוספת ההפרש בין הפלטה הגדולה לפלטה הקטנה בקראנק.
למשל:
רוב הקסטות בשטח הן בעלות 11 שיניים בגלגל הקטן ביותר, ו32 שיניים בגלגל הגדול ביותר (11-32).
רוב הקראנקים בשטח הם בעלי 22 שיניים בפלטה הקטנה, ו44 שיניים בפלטה הגדולה (22/32/44).
נציב:
43=(32-11)+(44-22)
כלומר במערכת כזאת צריך מעביר בעל קיבולת של 43 שיניים לפחות.
אבל ככל שהכלוב קצר יותר, כך מתח השרשרת קבוע יותר, המעביר יציב יותר (פחות סיכויים להסתבכותו בחישורים) ופגיע פחות למפגעים בדרך. לכן יש העדפה לכלוב קצר ככל האפשר.
מי שמסתפק בשתי פלטות מרויח קצת קיבולת (בדוגמא שלי אם תותר על 44T תוכל להסתפק בקיבולת של 33 שיניים. זה הפרש משמעותי).
יש מתחרים שמרכיבים קסטה של אופני כביש - אחד היתרונות של קסטה כזאת הוא היכולת להשתמש במעביר קצר יותר (ואפילו מעביר כביש).
אבל אם הרוכב נמנע מהצלבות קיצוניות, ניתן להשתמש בכלוב קצר יותר גם במערכת רגילה. זו כוונתו של אלכס. במקרה של פיספוס זה יכול לעלות בחיי מעביר או אוזן (ולכן לא כדאי לתת לכל דיכפין סיבוב על האופניים במצב כזה) אבל רוכב מנוסה וקשוב יכול להינות ממעביר קצר וממערכת הילוכים בטווח מלא.
המונח הלועזי הוא Capacity, והנתון הזה מופיע באתרי היצרנים.
שבת שלום
|
