נושא: כל כך עניין אישי, עד שכמעט מיותר לתת עצות... תאריך: 8/19/2010 4:12:00 PM
מחבר/ת: איתן ברמן
רייז של כידון:
לדיווש ממושך נוח יותר שהידיים נמוכות במקצת מהאוכף - משהו כמו "2 נוח לי, אבל למומחים בטח יש הנחיות יותר מדוייקות. ברכיבה טכנית נוח יותר בתנוחה זקופה. הבולם הגבוה יותר (ובעל המהלך הארוך יותר) מאפשר את זה, ורייז משמעותי של הכידון - כמו גם סטם בעל זוית הגבהה גבוהה - תורמים.
מתחרי XC הופכים לפעמים את הסטם כדי לקבל כידון נמוך יותר (וקוקפיט ארוך יותר). הרייז כשלעצמו איננו מעניין, אלא הגיאומטריה הכללית המתקבלת בשילוב כל הגורמים.
רוחב הכידון:
אני אוהב כידונים יחסית קצרים - על האופנים שלי (שעושים הכל, מXC ועד FR) שלי היה במשך שנה כידון ברוחב 720 ולאחרונה חזרתי לרוחב 620, ונוח לי מאוד.
אבל רוב הרוכבים איתי, כולל נמוכים ממני, מעדיפים ארוך (בגלל זה ניסיתי ארוך בעצמי). אישית לא מתחבר לזה - אבל ידוע לי שיש בכלל מגמה של הארכת כידונים וקיצור סטמים
בפרופורציה נכונה זה לא משפיע בצורה משמעותית על ההיגוי, והיתרון (למיטב הבנתי) הוא מנוף ארוך יותר סביב ציר ההיגוי, שמאפשר התמודדות נוחה יותר עם מצבי קיצון שונים. פחות משמעותי לXC.
מכאן תוכל להבין שההעדפה האישית שלי (שאיננה אופנתית) היא כידון צר, ואילו הייתי מרכיב אופני XC למרחקים ארוכים סביר להניח שהייתי מעדיף לקצר עוד יותר - אולי אפילו פחות מ500.
בעצם, סביר להניח שהכי נוח לי לדיוושים ארוכים היה כידון כביש...
|
