נושא: הגענו לעתיקות לוביא - בראש הר לביא תאריך: 10/26/2010 10:37:00 AM
מחבר/ת: איתן הדרי
יער לביא - שוכן בסמוך לאחד הצמתים הראשיים בארץ – צומת גולני. יער לביא שוכן למעשה במורדותיהן של שתי גבעות בגליל התחתון המזרחי. היער משתרע על שטח כ-3000 דונם. נטיעת היער החלה בשנת 1964 ומאז קק"ל מפתחת בו סידרה של חניונים. היער רובו נטוע בעצי מחט, בעיקר אורן ירושלמי בתוספת אורן ברוטיה, ברושים, איקליפטוסים, חרובים, תאנה ולא מעט מושכות צבר. פה ושם ניתן לראות חלקות של עצי זית. בימי המקרא עברו באזור דרכים רבות שקבעו את הגבולות של השטים הצפוניים: יששכר מדרום-מזרח, זבולון מדרום-מערב, נפתלי מצפון-מזרח. בתקופה הצלבנית התרחשו באזור קרבות בקרני חיטים. יער לביא נושא את שמו של היישוב העתיק – לוביא – יישוב יהודי קדום מתקופת המשנה והתלמוד. לוביא שכנה באמצע הדרך בין טבריה לציפורי. לפיכך פעל באזור פונדק לשירותי עוברי אורח. אותו פונדק נזכר בתלמוד פעמים אחדות. באחד המקרים (ברכות ז´, י"א, ע,ג) מסופר ש"עיגול גבינה נמצא בפונדק דלוי (פונדק לוביא) והתירור משם שני דברים: משום מציאה ומשום רוב מהלכים דרכים (משום שרוב עוברי האורח היו יהודים). השם "פונדק דלוי" מעיד על כך שאנשי הגליל בעת ההיא לא הבחינו בין ב´ רפויה להאות ו´. גם בימי קדם עברה כאן דרך ראשית, שהוליכה מעכו לטבריה. כיאה לדרך סלולה, היא מכונה במקורות בשם "אסטרטא", כינוי שניתן לדרך רומית סלולה. חלק מן הדרך נותר סלול גם בימינו. בתקופה מאוחרת יותר, כנראה בתקופה הממלוכית, נבנה במקום פונדק (חאן לוביא), בצומת הדרכים מטבריה ומגשר בנות יעקוב.
הכפר לוביא - ביער לביא שכן הכפר הערבי לוביא, ששמר על צליל השם של היישוב היהודי. בעת מלחמת העצמאות לו החמיצו תושבי הכפר שום הזדמנות לפגוע בתחבורה היהודית, והם הפילו פחד על כל יישובי הגליל התחתון. ערביי לוביא נודעו לשמצה עוד לפני מלחמת העצמאות. ב-15 ביוני 1939 בדרך טבריה-נצרת נהרג ביריות הנוטר בנימין קירשון מאפיקים. היו אלה אני לוביא שרצחו את הנוטר. בתגובה יצאה ב-20 ביוני חוליה של הפו"ם (הפלוגות המיוחדות) ונכנסה לתוך הכפר לוביה. הפעולה נעשתה לפי הוראותיו של מפקד הגוש נחום קרמר. בפעולה השתתפו שלמה רבינוביץ (שמיר) שהיה מפקד החי"ש, יגאל פייקוביץ (אלון), יוסי המבורגר (הראל) ודוד שאלתיאל. התוכנית הייתה להיכנס לכפר ולפגוע בבית מרכזי. לא היה כל מידע שדווקא מתוך בית זה באו רוצחי הנהג היהודי. ההחלטה לפגוע בבית זה הייתה שרירותית. החוליה שהגיע מיד ירתה באדם שחשבו שהוא חושד שמשהו, ובהמשך ירתה לתוך הבית דרך החלונות, השליכה רימונים – המטרה הייתה לפגוע בערבים – למען יראו ויראו. כמה גברים ונשים שהיו בתוך הבית נהרגו בפעולה. הלוחמים חזרו מיואשים כי לדבריהם לא היו מספקי הרוגים. המקרה הוקע בעיתון "דבר" ותואר כמעשה פשע. העורך סבר כי זו פעולה של האצ"ל – דבר המחזק את ההנחה כי הפיקוד העליון של ההגנה לא ידע על הפעולה מראש. לעומת זאת האצ"ל שלח ברכה למבצעי הפעולה. ברל כצנלסון גינה את הפעולה וחבריו רצו להוקיעו על כך. אך המפקדים אמרו להם שאין טעם: זו חלוקת תפקידים, ברל כותב בעיתון והם פועלים בשטח. חיים לסקוב עצמו העיד כך: "....פעם הייתה פעולה בה השתתפו יגאל פייקוביץ, אלון ודוד שלתיאל. הם ניגשו לצריף, הכניסו את הרימונים והסתלקו. בפנים היו נשים וילדים, חשבתי, מה יהיה עכשיו" לא קרה דבר. מישהו אמר "פויה" וכך זה נגמר.
|
