הרים - אתר האופניים הגדול בישראל

כתבות > מדור חדשות
עד כמה החום משפיע על הרכיבה שלך?

   לא רוכב/ת ביולי אוגוסט!
   רוכב/ת בשעות הערב המאוחרות
   רק עם זריחת החמה
   החום לא עוצר אותי
 
 

איך רוכב מסטרס בן 32 עם 13 שעות שבועיות מנצח את אליפות ישראל בוגרים עלית ? אין לי תשובה ברורה לכך, אבל אני יכול להתחיל לנסות ולהסביר. (מעבר לכך כמה שהבן אדם הזה כל כך מיוחד).
קרדיט: קבוצת סגל מומנטום
הועלה על-ידי: 
אלעד פלטין Power-Train לאתר של אלעד פלטין Power-Train
30/6/2009, 11:42
לא בדיוק מאמינים...עדיין
                

   

 לקראת.... 
מאיפה הכול התחיל בכלל ? הכול התחיל בטרנס אלפ לפני 3 שנים....עם כתבה שהתפרסמה בהרים http://www.harim.co.il/Article.asp?ID=834 לאחר מכן. אבל משם נקפוץ לשבוע האחרון ונתחיל?
מהימים האחרונים...רביעי אימון קבוצה אחרון באזור המשולש, 3 שעות קל עם מקצי תחרות של 1 או 2 ק"מ כדי להכניס מתח תחרות לשריר ולהתחדד מנטאלית (לא אוהב את המילה הזאת) לקראת שבת. בספרינטים אביחי מתחיל מאחור, נותן לאחרים לסבול בבריחה (מיכאל ועדי), מגשר אליהם כמעט הכול בישיבה ורק לפני ה 200 מטרים האחרונים, הוא מועיל בטובו לעמוד ולחלוף לקראת הסוף. במקצה שאחריו, אני חושב שאמרתי לו שהוא לא קם מהאוכף...במקצה השלישי כבר הזנקתי אותו 40-50 מטר אחרי כולם ואז מה שהכניע אותו היה פנצ'ר (עצרתי להחליף לו גלגל, וגיליתי שזה לא מזל נאחס מאליפות ישראל בנג"ש, זה סתם צמיג של @#$% - חטפתי חום והשארתי אותו לבד – "שלא תעיז להגיע עם הצמיג הזה בשבת !") .
 
בשישי החלו לטפטף רוכבי סגל מומנטום טיפין טיפין, לצימר של אביטל גבאי – אימו של אלוף ישראל בכביש, הרים ונג"ש בגיל קדטים+.
 
ישבנו לאכול במסעדת 'ללה' בעפולה רק בשעה 21:00 – שעה מאוד מאוחרת (בשעה שמונה כבר הוזמן מקום....פאשלה שלי) אלופת ישראל 2009 כבר ישנה לה שנת ישרים, אלוף ישראל 2009 הולך לאכול (הוא ביקש אישור לאכול לבד בצימר, אבל ביקשתי ממנו חזרה שזה מספיק חשוב לקבוצה בשביל פחות שעת שינה). זאת גם המסעדה, בה זכיתי בארוחת מלכים (כולל בקבוק יין משובח) לאחר הניצחון המתוק של שלומי חיימי באליפות העולם ב 2007 (הימרתי בצורה הגיונית שהנ"ל מקום 10 ומעלה...חיימי לקח 7 והיה לאחד הרוכבים הבולטים בתחרות).
 
כך שבשעה 20:45 אנחנו כבר בפתח מסעדת ללה, אני מנסה להעביר תדריך למסטרס פרו ששומרים על שקט בעיקר בגלל הרעב. במסטרס פרו היו לנו 5 רוכבים :
מיכאל מלר רוכב על אופני סגל (לא בכושר ולא בפוקוס) אבל זה לא חשוב כל כך, רוכב שיכול להיות מסוכן כאשר הוא מגיע בחבורה של 10-15 רוכבים לקו הסיום. במידה אם מישהו יודע להגיע לקצוות, זה הוא (והוא לא יודע את זה). נקודת התורפה של מלר היתה הסבולת עקב מחסור מוחלט של אימונים. ביקשתי שיישב בפלטון, לא להשתדל יותר מדי, אבל אם הוא מוצא את עצמו בבריחה, שלא ישכח שהמרוץ 122 ק"מ.

ברק – הרוכב החזק ביותר בקטגוריה של הקבוצה, ביקשתי ממנו שינסה להשתחל לאחת הבריחות ולנצח את המרוץ בבריחה, בעיקר לשים לב לגל צחור בעניין הזה.

עופר ועדי – חיות המישורים. עופר בכושר טוב למדי, אבל העליות חששתי שייגמרו אותו לקראת הסוף. עדי, מתקופת מילואים בהר בנטל, הארוחות הצה"ליות לא עשו עמו חסד גדול. ביקשתי משניהם שיעשו את מה שצריך במישורים, אבל לשמור על עצמם לקראת העלייה, אליה להגיע רגוע ומלפנים, לא לבזבז יותר מדי אנרגיות, אבל גם לא להישאר מאחור.

עידן לייפר, עדיין לא חזר לכושר טוב (חודש מילואים בבית לחם) – מעידן ביקשתי את אחד הדברים החשובים במרוץ : לארגן את העניינים בהעדרי מהרכב ליווי. עידן הוכיח שהוא יכול לשרוד 5 הקפות במרוץ הכנה, אין שום סיבה שלא יעשה זאת שוב. (או במילים בוטות, או שירה קלילה...בכל גנון טעוני טיפוח, צריך גננת עם אגו נפוח...הנה יצא לי).

מרוכבי הספורט, ביקשתי באופן כללי בעיקר עקב הזינוק הצפוף של הרבה קטגוריות, להיות כל הזמן, כמה שניתן מלפנים, לפוצץ (מי שיכול) כמה שיותר בעלייה...זאת 'נגמרת' אחרי הרמזור והפנייה ימינה.
מעומדים לפודיום במסטרס ב' – גילי רוזנשטיין וחברו בועז רודן. האחרים, גיל יוסף, לקח מקום שלישי בהכנה, אבל קצת יצא מפוקוס לאחרונה, 'הכל בידיים שלכם' אמרתי - ביקשתי. כנ"ל שי וגיא בקטגוריות ספורט. לא לשכוח לאכול ולשתות, למרות שהולך להיות מזג אוויר מצוין מחר !
בקטגוריית הנוער עלית, אסף רוזלי, חדש ד'נדש שם, ביקשתי פשוט שיישב בפלטון וייתן את הכל...והוא נתן.
אביחי ? את אביחי תפסתי כבר ב20:00 בערב. התדריך היה קצר ופשוט. נוהל רכיבה בן עמי צ'אושו. קריא – לנוח ולישון, לשתות ולאכול עמוק בפלטון 4-5 הקפות. ואז להחליט מה קורה ומה צריך לעשות.
גישור מטורף לפנים עם בן זוג חזק, רצוי מתן גדולתר, ומשם הקלפים כבר אצלו. המוטו – לא לבזבז אנרגיה סתם. מטרה – פודיום. לא לשכוח לאכול ולשתות במהלך כל התחרות. כבר נמאס לי מהאמרה המטומטמת 'שלא סופרים אותנו....' טיפש מי שחושב ככה....
 
מכיוון שאני משתדל לשמוע את כל הלחשושים
במסעדת ללה, ארוחות של המאמן והילדים של עופר פוזנר מגיעות – בשר אנטריקוט, נתחי פילה והמבורגר, נוטפים משומן מתקתק... בעוד כל שאר הרוכבים מקבלים ספגטי בתוספות בולונז או עגבניות לפי העדפה.  במבט שלהם לא היה קשה לראות את הדמעות הרעב האמיתיות לחלבון שומני, כאשר הביטו לצדדים.
קפצו לי ותשתקו, בבקשה. חייכתי אליהם.

כשאני חושב על זה עכשיו , אולי היה מקום לדמיון מודרך, במידה והיינו אוכלים מוקדם יותר, ערב לקראת התחרות (רלוונטי יותר למקצי נגד שעון או אופני הרים), אבל נראה שלחלק מהרוכבים אצלי, אני צריך להזריק חומרי הרגעה של בהמות הרבעה לפני שאני עושה להם כזה דבר שקשור למשהו שצריך לסתום את הפה ליותר מ 2 דקות... אני אחשוב איך לעבוד על זה בעתיד. (תודה לגיל קיבץ שאירח אותנו בצימר שלו ונתן לנו קצת להתרווח בצימרים שלנו).


ספרינט סיום
ספרינט סיום

 קשה לנהל קבוצה בשלט רחוק 
בנוגע ליום התחרות, אביחי כהרגלו נשאר אחרון בצימר כאשר כולם כבר רוכבים ומתחממים לאחר רישום בשטח התחרות. שמרתי על קור רוח רגוע ופשוט העמסתי אותו מהר על הרכב, כדי שלא יפסלו אותו ואני אצטרך לשלם עוד איזה קנס.
ראובן ויוסי כבר בתדריך של הנהגים. אני מקפיד לעמוד כל הזמן בצד ולעשות קולות של שטיח. מחייך כמה שיותר ומנסה לשדר 'עסקים כרגיל'. זהו, מאחל בהצלחה ונוסע ביחד עם משפחת פוזנר (ניר וגיא) לעמדת המים בעלייה כדי לתפוס לנו מקום טוב לחלוקת המים ולתת הוראות לניר כיצד, למה ואיך ולמי לחלק. כשצריך.

ראובן ומירה גרינברג (הורים של) ברכב ליווי – המלווה של אביחי במקרים של פנצ'ר בלבד (לא שתייה), מחליט בטעות ללוות את הפלטון של קטגוריית הספורט, או המסטרס פרו, איכשהו בעזרת טלפונים לאחר 2 הקפות הוא מגיע לפלטון של העלית, לא לפני טיול קטן של 'ללכת לאיבוד' בתוך העיר עפולה, אני מבקש בטלפון מנמרוד הנגבי – שראובן לא יזוז ממנו בבקשה, אלא אם כן הוא צריך להתקדם קדימה. זה היה אני חושב החלק הכי מצחיק בתחרות. (הורים אוהבים ויקרים לרוכב חובבן שניצח תחרות כמו מקצוען...) – תרשמו את זה בבקשה.

בנוגע למה שהיה במרוץ – תקראו בבקשה את הסיכום של אביחי...אני רק ברשותו יכול להוסיף שהוא קרא את המרוץ בצורה מצוינת. כל עוד אייטור, או אייל (או פייבורטים משניים נוספים) לא היו מלפנים בבריחה שהורכבה מרוכבי ת"א + רוכב יחיד מ VC ולא מועמד בטוח לניצחון (עם כל הכבוד וההוקרה לאסף רבי), אביחי ידע שבשלב מסוים יסגרו את הנושא או טים-מצמן או VC. הוא ידע טוב לתת להם לעבוד, ולעשות את הגישור קדימה עם רוכב שהוא סומך עליו ויודע מה יש לו ברגליים – מתן גדולתר, לא רק זה, היה למתן אינטרס משותף לזה של אביחי (למתן לא היה את היום הכי טוב בעולם, כך נראה לי, ביום טוב הוא היה צריך להתקדם לבריחה הראשונה ביחד עם אביחי. ביום טוב שלו, אם הוא כן היה בבריחה הראשונה, אני בספק גדול אם הוא היה לוקח את אביחי בספרינט, אבל אני בטוח לגמרי שהוא היה מצליח לסגור את אביחי בקפיצה האחרונה שלו).

 בנוגע למסרס פרו ומומנטום, נראה כרגע שאנחנו עדיין בשלבי בנייה של הקבוצה בקטגוריה הזאת. למרות שהקבוצה נראית ויותר מגובשת מאחרות, זה לא מספיק. נראה שחסר לנו מיקוד, ניסיון ולחלק כושר גופני (בדיוק מה שהיה באותו יום לאביחי). כנ"ל כנראה טעות של מאמן מורחק, כאשר ביקשתי מניר להודיע לברק (הרוכב הכי חזק בקבוצה על מסלול כזה) לקבור את עצמו לכיוון הניצחון או פודיום בבריחה הרואית מהקפה ראשונה ועד חמישית. אין מה לעשות, באמת קשה לנהל קבוצה בשלט רחוק. (אבל זה אולי רק תירוץ).


 תמצית המרוץ מנקודת ראותו של הרוכב - אביחי גרינברג 
ראשית תודות לכל המברכים והמצלמים, אני מאושר ונרגש מכמות התמיכה שאני מקבל.
 
הכנות למירוץ
אוכל ושתייה - הכנתי ספגטי בולונז (מתכון סודי) ביום חמישי בערב ונשנשתי כלפעם שהתחשק לי. פסטה נוספת במסעדה ערב קודם. בקבוק לכל הקפה מים עם קצת מלח וקצתדבש (בעכככ..)
לינה - צימר "בית הסחלב" במרחביה, סבבה. והמון תודה לגיל קיבץ.
ציוד - אופני הסגל, עברו מספר שינויים קטנים, הסרת איירובר והחלפת הצמיג הסוררמהנג"ש (תנצב"ה).
 
מהלך המירוץ
חימום בהקפה ראשונה, עליה בקצב נח לכל. שניה שלישית בריחה משמעותית, המצמניםמחליטים לסגור. אני שומר על עירנות, נמצא מקדימה ומשתדל שלא להפריע להם. אמיר כלפהומיכאל קרוטר עובדים קשה וחזק.
באוזן ניר פוזנר מתקשר אליי בשם אלעד ומידי פעם מספק עדכונים ופרשנות מהעליה.
הקפה שישית, פיצול מסוכן בפלטון אני מאחורה! צחי ושני חברים יוצאים לגישור, אני עדיין מאחורה!! מתן גדולטר לידי, גם הוא נראה מודאג. אני מסמן לו ואנחנו יוצאיםומצטרפים לצחי. עובדים מסודר ביחד מול הרוח ומגשרים כעבור 10 דקות לפלטון הקדמי.
VC מתחילים לעבוד קשה ולסגור את אייטור, יוסי וליבנר (מצטער אם שכחתי מישהו)
 דור ורמי קוברים את עצמם בשביל אייל שתורם גם הוא את חלקו. הם מכתיבים קצב גבוהבעליה והפלטון מצטמצם, הבריחה נסגרת.
רן יוצא למבצע סולו ונתפש אחרי העליה בהקפה האחרונה. בשלב הזה נשארנו 10-12רוכבים.
 
הצלע האחרונה מתאפיינת ברכיבה טקטית מאד בזכות רוח פנים-צד חזקה. אני מורגלבדרך כלל שלא לחכות לספרינט סיום, בעיקר לא כשאייל בסביבה.
שינויי קצב, המים שאזלו ו-140 ק"מ ברגליים נותנים לי תחושה שתהיה לי פה רקהזדמנות טובה אחת.
אני שואל את יובל רחמילביץ' "איך אתה מרגיש?",
הוא עונה "מעולה! טוב בהרבה מאשר בהכנה".
 
ואז, טלפון מניר פוזנר (הבן של עופר) בעמדת מים: "אלעד שואל איך אתה מרגיש?",
(הוא בטלפון שבור שואל את מה שאלעד המושהה שואל אותי(
אני: "שבע".
ניר: "מעולה, הוא רוצה שתשמור כוחות ותפרוץ בסוף",
אני: "כמה לסוף?",
ניר: "ק"מ אחד!".
אני: "ומה עם לקפוץ עכשיו עם מישהו? יובל?"
ניר: "הוא אומר - איך שאתה מרגיש"
 
עוד לא נגמרה השיחה ויובל פותח את סאגת ההתקפות של הצלע האחרונה.
אחריו אייל, עידן, אליעד, רן, ניב, עמוס ועוד יוצאים להתקפות ועוד פעם, ועודפעם...
את רובן סוגר אייל שנראה כאילו שלא ייתן לאף אחד לקחת לו את זה. הוא סוגרהמון.
אני מנסה להישאר בפוקוס ולא לאבד את הסיכוי לפודיום. מחכה להזדמנותהנכונה.
 

קילומטר לסיום, התקפה חזקה של רן נסגרת בקושי רב  - אולי ניב, הם דומים הספרדיםהאלו.

אני מחליט שזה הרגע, אני יודע מה אני צריך לעשות:
"להיכנס ראשון לפניה ימינה בכיכר, עם פער כמה שיותר גדול ואח"כ לתת הכול ולנצלאת הרוח גב" (כבר הייתי פה בדמיון.
אני מרגיש טוב ויודע שאחרי אימוני האינטרוולים של אלעד, בקילומטר אחד אני יכוללעמוד בלי יותר מידי כאב.
אני קופץ ונצמד לימין, "זהירות בסיבוב!", ו"בווום!!!" (אני אומר לעצמי בלב), "זה עכשיו!" לוחץ הכי חזק שאפשר.
שקט באוזניים, אין רוח פנים, רק קצת חום וקרינה מהאספלט, אני מרחף בעולםמשלי,
"הלווו תתעורר!!! יש עוד 300 מטר?!?!?!... אל תפסיד את זה כמו פעם" (ביתשמש)
אני נועץ את המבט בשער הסיום, מקפיץ להילוך קצת יותר קשה, קוטף עוד כמהקמ"שים,
אני יודע שהרגליים והגרון שורפים אבל אני לא חש כאב.
עוד 100... "טוב, אולי יהיה פה פודיום?!",
עוד 10 "אני רוצה מקום ראשון!"
אני חוצה את הקו ומחפש אם יש באזור עוד גלגל, "לא אין!!!"
אני ממשיך לסובב פדלים לא להיתפס ומתחיל להבין שזו הייתה האליפות.
 
החברים לקבוצה רודפים אחרי, מחבקים, מנשקים וצורחים.
אני מתחיל להבין כמה זה היה חשוב להם... אני מתחיל להבין כמה זה היה חשובלי.
 
תודה
לחברת סגל בייקס שסיפקה לי את זוג אופני המגנזיום הנוחים והמהירים שתפוריםלמידותיי.
לחברת רודי פרוג'קט יבואנית משקפי שמש, ביגוד רכיבה וקסדה שומרת הראששלי.
לאלעד פלטין, על שהפך אותי לרוכב שאני היום ונמצא לי מתחת לקסדה כלהזמן.
לחברי לקבוצת מומנטום על שהם המשפחה השנייה שלי.
לראובן ומירה גרינברג (הורי) ברכב הליווי שהפתיעו והגיעו בבוקר.
ותודה ענקית לנרדית אשתי המדהימה ויעל הבת חצי שנה שלי שהחיוך והצחוק שלה נותןלי את הכח.
 
אביחי גרינברג
 
 
 


 סיכומים - אלעד פלטין 
בנוגע לניצחונו של אביחי גרינברג – איזה רוכב הוא בדיוק ?
נתחיל מלפני שבועיים בערך, בצניעות גדולה (שלי כמאמן) כנראה והפסיד את הפודיום באליפות ישראל נגד שעון בגלל פנצ'ר ועיכוב נטו של 1:40 + יציאה טוטאלית מפוקוס בהמשך המרוץ (עד הפנצ'ר בק"מ 7 המהירות הממוצעת היתה 47 קמ"ש)
וקצת בשחצנות, כנראה הפסיד מקום שני או ראשון. אבל כמו שאפשר לכאן לשרבב פתגמים של הסבתא עם הגלגלים...אז לכל 2009 יש את 2010 והגלגל הוא עם 28 שפיצים וכו'....מסתכלים קדימה. בעוד שנה, הבת של אביחי - יעל תהיה בת שנה וחצי.
איזה רוכב הוא אביחי ?
ראשית הוא רוכב מסטרס, עובד בחברת אלתא על תקן מהנדס (9-10 שעות ביום חמישה ימים בשבוע)
שעות אימון שבועיות :
תקופת בסיס 12-17 שעות (במחנה אימונים אחד הצלחנו פעם בודדת לעבור את ה 20 שעות) בבסיס 3 ביקשתי ממנו גם 18 שעות, אבל בדר"כ יצא רק15-16 שעות, אביחי בדר"כ היה משלים את הנפח בשבתות וסופ"ש.
תקופות בנייה – 12-13 שעות שבועיות (כמו בתקופה האחרונה)
בשונה מ2008 הורדנו לא מעט את הנפח (כנראה בעיקר בגלל יעל) וקצת העלנו את העומס. התמקדנו יותר בדברים הכפים של הרכיבה (סימולציות, מחנות אימונים, אינטרוולים, אימוני נג"ש קצת...הרבה הרבה על נס הרים שהיה די מחורבן בסופו של דבר למרות שבירת השיא אישי).
 
אימוני השבוע :
ראשון – מנוחה מוחלטת (אין כמעט בכלל חדר כושר בגלל חוסר בזמן)
שני – אימון של שעתיים-שעתיים וחצי, לפעמים שלוש (מהירות או כוח, או שניהם)
שלישי – שחרור של שעה עד שעה וחצי עם קצת טכניקת מהירות. (תחילת עונה – חדר כושר)
רביעי – אימון נפח/איכות של השבוע - שלוש שעות או יותר (לא יותר מ4)
חמישי – מנוחה מוחלטת או שחרור/סבולת נמוך של עד שעתיים בתקופת בסיס. (תחילת עונה – חדר כושר...אבל מהר מאוד הרגשנו שזה עמוס מדי והורדנו)
שישי – תלוי בתקופה – שעתיים עד 3 שעות איכות (מהירות בדר"כ)
שבת – נפח ארוך + כיף ותחרויות (4-5 שעות, תלוי בעונה)
 
איזה רוכב אביחי מבחינת יכולות ?
אביחי הוא רוכב של כוח, הרבה כוח יחסית למשקל גוף, בשנה האחרונה שיפרנו הרבה את הסבולת (למרות הורדת הנפח) והעלנו את הסל"ד הממוצע ברכיבה. דבר שהגביר הרבה ובעיקר...את המהירות, ובסופו של דבר את הביטחון העצמי שלו שפרע את הקבלות בשבת האחרונה.
קואורדינציה – אין הרבה רוכבים יותר טכניים מאביחי בפלטון (אולי דורון אמיץ המשוגע, נתי הורטיג ועוד כמה שכבר שכחתי מכיוון ששכחתי מה זה תחרויות) בעזרת היכולת הטכנית הגבוהה, מצליח אביחי לחסוך הרבה אנרגיות, בכל מצב, אבל בעיקר במרוצי קריטריום (ימי ג' = ימי עבודה, קשה לו להגיע לחריש). שוב שכחתי את רועי מאור, שלומי חיימי כמובן (אבל הוא בשטח).
 
מה השורה התחתונה בכל העניין הזה ?
את אליפות ישראל באופני כביש 2009, ניצח רוכב מסטרס בן 32 עם 13 שעות שבועיות בממוצע ברגליים וניסיון של 3 שנים ברכיבה (בדומה למקסים בורלצקי ב 2005...אבל הוא היה בן 20 וקצת + יותר שעות שבועיות על האוכף + קבוצה חזקה שתמכה בו). מסטרס ? זה לא רק הגיל רבותיי (קובעים ומראים זאת יורם רחמילביץ, בתרפוקר, פוזנר ועוד רבים אחרים) מסטרס, זה בעיקר רוכבים אשר מתאמנים לשם הכיף וההנאה, שהם למעשה 99% מהפלטון הישראלי. רצוי כמובן מעל גיל 30...אם מעוניינים לדייק). ולהיות בן 30+ עם תינוקת והרבה דברים על הראש באמצע החיים, זה לפעמים הרבה יותר קשה מגיל 40 50.
ואם אתם לא חושבים שכבר במהלך השנה הצעתי לאביחי לעבור לפרו ב 2010...הוא נתן לי מבט כזה שפשוט עברתי הלאה. (לאימוני ספורטאי מסטרס – קרא כאן את הכתבה)
מזל ?
בטח שהיה לאביחי מזל, כל רוכב צריך את זה, גם לאנס ארמסטרונג.
האם בדיוק כמו שלאביחי היה מזל נאחס באליפות ישראל בנג"ש לפני שבועיים ?
לא ולא, הוא רכב בשולי הכביש המסוכן הזה, עם צמיג בעובי אני לא רוצה לכתוב איזה וסירב לשים אוזנייה בקסדה....זה לא מזל, זה כמעט והגיע לו הפנצ'ר הזה.
חשבון נפש ?
הרבה דברים אמרתי לאביחי בסיום האליפות. אחד מהם היה: "נראה לי שמספיק לי, עכשיו כבר אפשר לפרוש" ולא היתה הכוונה אליו, אלא אליי כמאמן. לאביחי אני רק מקווה ומאחל שימשיך לרכב, לא משנה לי באיזה קטגוריה. רוצה עלית – שיהיה, רוצה קונטיננטל באירופה, תביא לי אישור חתום מנירדית. (אני לא מבטיח כלום בנוגע לקונטיננטל).
חשבון נפש ?
בחיי המקצועיים הייתי באיזה כך וכאלה שיאים (הם ממש לא היו הרבה). הראשון אני חושב היה כנראה בצבא, אבל מאז כבר עבר הרבה זמן. השני היה כנראה הספר שיצא ב 2003 (טירופו של מסע) והשלישי זה מה שהיה בשבת והוא כנראה ועלה בהרבה מספריים על השניים הקודמים.
 
רוכב מסטרס בודד, ללא שום תמיכה של רוכבים נוספים, עם 3 שנות ניסיון ברכיבה.
מאמן / מנהל קבוצה מורחק אחד 'מחוץ לקווים'...ואליפות אחת של 2009.
אני ואופניים וסיכומי עונות 2008 נראה לי שאת החשבון נפש שלי כבר עשיתי, (למרות שחדשים יכולים תמיד לצוץ מחדש) נראה לי שהפעם כדאי שאחרים פשוט יעשו את שלהם. ולרגע אחד לא הזכרתי כאן בכלל את גברת לאה גולדשטיין. אמרתי לאביחי לפני הפודיום בשבת, אם אתה רוצה להרגיש ניחוח של מקצוענות, תרגיש את זה כנראה כשתעמוד לצידה בפודיום המשותף (שלא היה בסופו של דבר וחבל, כי בכל זאת רציתי שהוא יספוג קצת).
זהו.
אם לא הזכרתי מספיק את קבוצת מומנטום, יאללה תתבגרו )))))))))))))
הניצחון הזה הוא שלכם, בדיוק כמו של אביחי !
תודה לכולכם. במיוחד לאלה שבמהלך העונה נתנו לאביחי 'בראש' בחלק מהאימונים (עופר, ברק ומיכאל), דבר שכנראה ורק דרבן אותו יותר להמשך.


 הברכה הכי נחמדה שמשקפת את הניצחון של אביחי 

קיבלתי ב SMS ממישהו יקר : "בשוך הסערה תרשה לי לברך בשנית אותך ואביחי וכמו ששנה שעברה נעשה צדק פואטי, הנה שוב דפקה אלילה בדלת ועשתה חסד צדק עמדה בצד וצחקה ולנו נתנה תקווה. ברכות תהנו ויאללה הקבוצות הקטנות". לסיום, מספר דברים שכבר נכתבו במקומות אחרים, אבל חשוב לכתוב שוב : תודה רבה לחברת סגלבייקס שתומכת בקבוצת מומנטום זאת השנה השנייה ברציפות, נתנה לנו את הפריבלגיה לטוס על אופני מגנזיום כחול לבן, תרתי משמע... אחרי אותן אופניים תוצרת כחול לבן, בספרינט סיום של 500-700 מטר, מיטב היצרנים הטובים בעולם...נשארו הפעם מאחור (קנונדייל, טראק, סרוולו וספינגו ובמידה ושכחתי מישהו מצויין אחר - עמכם הסליחה - כולם טובים ומצויינים) אבל סגלבייקס היתה אתמול טובה קצת יותר. וכמו בקבוצת סגל מומנטום שבסיום כל אימון, מפרגנים למי שהתבלט. אז בנוגע לאליפות ישראל 2009 בכביש - תודה שטסתם אביחי. תודה רבה גם לנותני החסות האחרים של הקבוצה: חברת ברוגמן - יצרנית השמרים היבשים הטובים בעולם- ('עולה-עולה' לאפיות ביתיות). חברת RudyProject - יבואני קסדות ומשקפי שמש שהגנו עלינו יותר מפעם ולחלק מאיתנו גם הצילה את החיים, לא ממש ממזמן. ונראה לי שזהו.תודה לאנשים שהאמינו בנו, ותודה לאנשים שימשיכו להאמין בנו, שהרי זה בסופו של דבר מה שחשוב. אלעד פלטין-מנהל את קבוצת סגל-מומנטום.אימון אופניים, ריצה וטריאתלון. 
0523-541563 
elad.momentum@gmail.com 
קומונת סגל מומנטום


אין כמו אפרים קישון כדי להסביר על כזה ניצחון
אין כמו אפרים קישון כדי להסביר על כזה ניצחון

קרדיט: קבוצת סגל מומנטום
 
 אליפות ישראל באופני כביש לשנת 2009...
אליפות ישראל באופני כביש לשנת 2009 אביחי גרינברג (מקבוצת מומנטום), הוא אלוף ישראל באופני כביש לשנת 2009. בנשים, לאה גולדשטיין רושמת אליפות נוספת. להמשך
 נתניה תחנוך פארק אופניים עירוני, ראשון מסוגו בארץ...
נתניה תחנוך פארק אופניים עירוני, ראשון מסוגו בארץ הפארק עתיד להפוך למרכז בילוי, מפגש ופנאי של רוכבי אופניים מכל הארץ להמשך


לכתיבת כתבה במדור זה...
לרשימת הכתבות של אלעד פלטין Power-Train...
 לתצוגת פורום
אליפות ישראל באופני כביש 2009 - מקצה עלית
אימייל יישלח באופן אוטומטי למחבר
לדרוג הכתבה יש לבחור בין הר אחד לחמישה הרים
פצצה 5 4 3 2 1 חלש 
מספר מדרגים: 24    דרוג כללי: 4.45

––––– אודות הרים  –––  יצירת קשר  ––––  רשימת הדיוור  ––––  תנאי שימוש
אומניבייס בע"מ 2001 - 2019